נוכחות / קרולין בונגראן
בתחילת הספר הזה ישנה הקדשה מאוד מרגשת ונוגעת ללב. הסופרת שזהו ספרה הראשון אשר מתורגם לעברית, מקדישה את הספר לזכר קורבנות ה-7 באוקטובר, לכל יקיריהם וגם לכולם בישראל. אחרי כל כך הרבה שיח עוקצני ברשת, האנטישמיות הגוברת וההודעות האנטי ישראליות, כל כך מחמם את הלב לפתוח ספר ולמצוא הקדשה שכזו.
עלילת הספר מספרת את סיפורה של ולנטין. היא גרושה ואם למילו בן ה-10 אשר מאז היוולדו מעולם לא דיבר. הרופאים לא ידעו להסביר מדוע מילו הצעיר לא הוציא מילה מפיו, וולנטין קיבלה את בנה כפי שהוא, עטפה אותו באהבה ושמרה עליו מכל משמר, בניגוד לאביו שהפגם הזה בבנו הרחיק אותו מהמשפחה ולמעשה, הוביל אותו להחלטה להתגרש מולנטין.
יום אחד בעת צפייה בפרסומת בטלוויזיה שעסקה ביוון, מילו החל לבכות ודיבר בשפה לא מוכרת. ולנטין הנסערת מנסה להבין מה עבר על בנה. אבל מילו חוזר לשתיקתו והמקרה מבחינתו כלא היה. היא מבינה שמשהו ביוון עורר במילו רגש קיצוני שגרם לו לדבר. המקרה חוזר על עצמו כשהיא מראה לו תמונות של סלוניקי וזה מביא את ולנטין להחלטה לטוס עם מילו לעיר הזרה בכדי לפענח את מה שעובר על בנה.
מה שמתחיל כמסע הנועד לפענח את אשר עובר על בנה, מתפתח למסע גילוי עצמי אודות שורשים וסודות משפחתיים. זהו רומן משפחתי עדין ונוגע המדבר על זהות ושייכות, על הקולות שהושתקו באלימות ואכזריות, על העדויות המעטות שנותרו ועל כל אשר אסור לשכוח ויש תמיד לשמור בלב.
באמצעות סיפורו המסתורי של מילו, העלילה לוקחת אותנו אחורה בזמן אל עבר תקופת מלחמת העולם השנייה ויהודי סלוניקי אשר גורשו מביתם ואדמתם, נעקרו מחייהם ומצאו את מותם במחנות המוות. מעט מאוד נותר בעיר אשר מעיד על חיי יהודי סלוניקי. עובדה עצובה במיוחד המחזקת את הצורך בשמירה על הזיכרון של אלו שהיו וכבר אינם. ספר מומלץ!