הצלילים שהשארת מאחור / ליה לואיס
תכירו את נטלי פינצ'ר. היו לה חיים נפלאים. בעל אוהב, בית חלומי, עבודה שהיא אהבה. אבל אז, בעודה נושקת לגיל 30 בלבד היא הפכה לאלמנה והרגישה שחרב עליה כל עולמה. נטלי כבר לא מצאה טעם לחיים. היא ניתקה את הקשר עם חברתה הטובה ביותר שאיתה הייתה אמורה להעלות את המחזמר שאותו כתבה ומאז החיים די נעצרו לה.
חלפו שנתיים וחצי מאז שהתאלמנה ונטלי מוצאת נחמה זהירה בנגינה בפסנתר הציבורי שבתחנת הרכבת. אבל אז קורה משהו שמערער אותה. מישהו מניח תווים מתחת למושב כיסא הפסנתר ואלו לא סתם תווים, אלא תווים של שירים שהיוו חלק מפס הקול של חייה עם בעלה המנוח.
נטלי לא מאמינה שזה קורה לה. אין לה מושג מי משאיר את התווים שמחוללים אצלה סערת רגשות. הרי לא יתכן שבעלה המת שם אותם. אז מי כן? כשהתדהמה חולפת, תקווה והתרגשות מתעוררות אצלה והיא כבר ממש מחכה למצוא את דף התווים הבא. היא גם נחושה לברר מי מניח את התווים עבורה ולמשימה הזו נרתמים גם אנשים שהפכו לידידיה בחייה החדשים והשבריריים.
אז מי הדמות המסתורית אשר מניחה את התווים עבור נטלי? ומה עוד יתרחש בחייה בצל האובדן? את התשובות לכך תמצאו בספר המקסים: "הצלילים שהשארת מאחור"!
איזה ספר נפלא! מאוד נהניתי מהקריאה בו. הוא כתוב בצורה קולחת להפליא, כתוב ברגישות ודמותה של נטלי הייתה מאוד נוגעת ללב. הספר מדבר על התמודדות עם אובדן, על הזדמנות שנייה לאהבה ועל כוחה של המוזיקה שלעיתים מצליחה לרפא את הנפש ולאחות את השברים של החיים אשר התפרקו לרסיסים.
למרות שהספר מדבר על אובדן וההתמודדות עימו, יש בו גם המון אופטימיות מחממת לב שלדעתי תתאים לקריאה במיוחד כעת, בימים המתוחים שעוברים על מדינתנו. יש גם רומנטיקה נפלאה שהעלתה חיוך על הפנים. אני ממש נהניתי מהתהליך שעברה דמותה של נטלי ועל חלקה המשמעותי של המוסיקה כחלק מתהליך הריפוי של הנפש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה