מינרווה / עומר דודו

תכירו את יוני אלבז, צעיר בסוף שנות העשרים לחייו, מאמן כושר המתגורר בתל אביב בדירת שכירות עם שותפים. כשהעלילה נפתחת, יוני מספר שיש סיכוי גדול ששמענו עליו בחדשות, ואז, כדי שנבין איך ולמה, הוא לוקח אותנו שנים אחורה ומספר על מסלול חייו מבית הספר היסודי ועד ההווה שבו הוא מתגורר בתל אביב, ובארץ מגפת הקורונה נמצאת בשיאה.

יוני גדל בכפר סבא עם אם חד הורית אשר עבדה בעבודות ניקיון בכדי לדאוג לרווחת בנה. יוני לא אהב ללמוד ולעתים העדיף לעזור לאימו בעבודות הניקיון. כשבכל זאת הגיע לבית הספר הוא בעיקר העביר את הזמן בחברתם של שני חברים טובים שליוו אותו גם שנים מאוחר יותר.

יוני מספר על ההתאהבות הראשונה שלו בצעירה בשם שני. לצידה הוא למד מה זאת אהבה וגם מהו שיברון לב וגעגועים. מערכת היחסים שלו עם שני לימדה אותו הרבה וגרמה לו להתבגר ולהשתנות.
הוא גם סיפר על יום הגיוס שלו, על החברים שהכיר בטירונות, המסלול הצבאי שעבר שינויים, ועל איך שיום הזיכרון קיבל אצלו משמעות הרבה יותר עמוקה ומכאיבה.

מסלול חייו של יוני נשזר באירועים מרכזיים שהתרחשו בישראל לאורך השנים. הוא מספר על האווירה בארץ בימי מלחמת לבנון השנייה, על שגרת הפיגועים והחשש הגדול להסתובב ברחובות. על המבצעים בעזה ואיומי הטילים. על ההצבעה בקלפי ביום הבחירות, ואז שוב בחירות בפעם השנייה ושוב פעם להגיע לקלפי בפעם השלישית. וההפגנות הרבות בארץ, כי לא חסרות סיבות לצאת ולהפגין. כמו כן, הוא שיתף על איך תנועת ה-metoo השפיעה עליו ויצרה אצלו תובנות חדשות. הוא גם סיפר על המעבר מכפר סבא לתל אביב ועל השוני העצום בין שתי הערים, יוני הוקסם מתל אביב, עיר ללא הפסקה, ים האנשים ברחובות, מאות המסעדות, הברים והמועדונים. הוא גם הבין היטב למה מתכוונים כשאומרים "הבועה התל אביבית".

אז למה לדעת יוני אלבז היינו צריכים לשמוע עליו בחדשות? התשובה תחכה לכם בפרק האחרון!

הספר הוא מאוד ישראלי ורלוונטי ומציג מסלול חיים שיכול להתאים להרבה צעירים ישראלים. הוא כתוב בשפה פשוטה, כזו שלא חפה מטעויות ומתובלנת בסלנג . אני מניחה שהטעויות באו בכדי להמחיש את אופן הדיבור של הדמויות.

היה מאוד מעניין לקרוא ולהיזכר בכל מיני אירועים שהתרחשו בארץ, אירועים משמחים שמילאו את הרחובות באנשים חוגגים, וגם אירועים שוברי לב אשר הגיעו לכותרות בחדשות. כל האירועים הללו השתלבו בצורה מעולה עם סיפורו של יוני והפכו את ההתרחשויות לאמינות. פחות אהבתי את הפרק שהתייחס לחופש המיני של יוני והחוויה הסוערת שעבר אשר כלל לא השאירה מקום לדמיון והייתה מאוד בוטה.

אבל הישראליות מורגשת בכל פרק ופרק בספר וזה מה שהכי אהבתי בו. את תחושת השייכות, לטוב ולרע.

288 עמודים
עריכה ספרותית: ראומה פוליצר
הוצאת ספרי ניב
שנת הוצאה: 2020