סופרת הצללים / ג'ולי קלארק
תכירו את אוליביה דומונט. היא עובדת לפרנסתה בכתיבת סיפורים של אחרים, אם כי בגלל עימות עם אדם מוכר ובעל השפעה היא מוצאת את עצמה ללא הצעות עבודה חדשות, ועם חוב גדול שאותו היא מתקשה להחזיר. לכן, כשאביה, וינסנט טיילור, סופר של מותחני אימה מצליחים, מציע לה לכתוב את הספר החדש שעליו הוא עובד, אוליביה נענית להצעה, וזאת למרות שניתקה את הקשר עם אביה מזה שנים.
כשאוליביה שבה לעיירת הולדתה, היא מגלה שאביה חולה ובלעדיה הוא לא יוכל לפרסם את הספר אשר הוא למעשה ממואר אשר יחשוף את האמת הנסתרת אודות עברו המשפחתי המטלטל. בדיוק בגלל אותו עבר טראגי ואפל, אוליביה בחרה להסתיר מכולם את שורשיה ולפתוח בחיים חדשים הרחק מבית ילדותה.
בשנת 1975 פופי ודני, האחים של אביה נרצחו בביתם, ואפילו כעת, חמישים שנה אחרי האירוע המצמרר, עדיין לא ידוע מה באמת קרה באותו ערב נורא. רבים חשדו בוינסנט, אביה של אוליביה, שהוא זה שרצח את אחיו. אפילו אוליביה עצמה לא יכלה לשלול את החשד הזה שהתגנב לליבה. סביבתו של וינסנט ראתה בו נער בעייתי ובלתי צפוי. אבל היה לו אליבי ומותם של שני האחים נותר בלתי מפוענח.
כשאוליביה עובדת על הממואר של אביה, היא מגלה עד כמה הפרויקט הנוכחי שלה הוא מטלטל וגדוש במטען רגשי. היא חוקרת את העבר המשפחתי לעומק, ובזכות מיומנותה כסופרת צללים היא צוללת עמוק לחיי המשפחה המורחבת שאותם לא זכתה להכיר, ואט-אט נחשפים סודות ושקרים שנשמרו לאורך עשורים רבים.
זהו סיפור מרתק, סוחף ומותח הגדוש בגילויים, סודות ותפניות מפתיעות בעלילה. הכתיבה בספר נהדרת והמתח והתעלומה שמלווה את כל העלילה, נשמרים לכל אורך הספר. העלילה מועברת בגוף ראשון מנקודת מבטה של אוליביה, כשלסירוגין נחשפים בפנינו הקוראים נקודת המבט של וינסנט על אירועי העבר, וקטעי יומן של פופי, האחות הצעירה, זו שנלחמה למען שוויון זכויות והקדימה את זמנה באמונתה ובמחשבותיה, אך חייה נגדעו בטרם הספיקה להמשיך ולפעול למען מה שהאמינה בו.
אני מאוד אהבתי את הספר הנפלא הזה ואת הדמויות העגולות שבו. הסיפור היה אפל קודר, ויחד עם זאת גם נוגע ללב ועצוב. ככל שהתקדמה העלילה, כך נחשפים לעוד פיסות מהפאזל שהרכיב טיפין-טיפין את חייה של משפחה נורמטיבית ואת הטרגדיה האכזרית שפקדה אותה והשפיעה גם על הדור הבא, אוליביה עצמה שלמדה על בשרה את מחיר ההסתרה, אבל גם הבינה עד כמה חשוב ומשחרר זה לחיות בלי סודות. מומלץ ביותר!

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה