הדרך שלי לעצמאות / שלומית מסינג
יומן מתקופת קורונה
כשמגפת הקורונה פרצה, שגרת החיים כמו שהכרנו אותה עד כה הופרה. הכול נסגר ונעצר, עובדים הוצאו לחל"ת, עסקים סגרו שעריהם והלימודים בכיתות הומרו בלימודים בשלט רחוק, אם בכלל.
יש מי שתקופת הקורונה השפיעה עליו לטובה ויש רבים שמאוד נפגעו מתוצאותיה. הכותבת מספרת בגילוי לב ובכנות רבה על החודשיים שעברו עליה בזמן הסגר הראשון בארץ.
תחילה, שלומית מספרת קצת על עצמה. היא בת 25 עם מגבלה מולדת, מה שיצר אצלה קשיים חברתיים ולימודיים. היא מספרת על אמה שנפטרה כששלומית הייתה ילדה מאוד צעירה ועל כך שהיא זוכרת אותה בעיקר בזכות התמונות. היא התגוררה עם אביה, עד שלפני מספר שנים החליטה לעבור לגור לבד ולנסות להיות עצמאית.
שלומית מספרת על הלימודים לתואר שלמרות הקושי שבדבר בשל הפרעת קשב וריכוז, היא לא הרימה ידיים וכעת נמצאת בשנה השלישית שלה. הלימודים לא פשוטים אבל שלומית לא מוותרת לעצמה ומאמציה נושאים פרי.
שלומית תיעדה חודשיים שלמים של הסגר. מאחר והלימודים לא התקיימו, היא עברה להתגורר בבית אביה ושם סיפרה על האופן שבו היא העבירה את ימיה. היא אתגרה את יכולותיה הקולינריות, מילאה תשבצים ורכשה פאזלים. ובנוסף לכתיבת סדר יומה בסגר היא גם שיתפה בזיכרונות מן העבר. כמו תנועת נוער שעזרה לה להעלות את הביטחון העצמי, תרפיה באומנות שעזרה לה לבטא את רגשותיה, עבודת השורשים שדרכה הצליחה להכיר יותר את אמה ואת משפחתה המורחבת, הטיול לפולין, וטקסי הזיכרון שהעלו בה געגועים לאמה.
כתיבתה של שלומית על מגוון רחב של נושאים הובילו אותה להגיע להרבה תובנות על עצמה ועל סביבתה. תקופת הסגר אפשרה לה ללמוד על עצמה קצת יותר, לבחון כיוונים חדשים ולחזור לשגרה העתידית מצוידת בכלים שיועילו לה בהמשך דרכה.
תקוותה של שלומית היא שהספר יעודד קוראים לפעול למען עצמם. חשוב להאמין בעצמך ובחלומותיך, לא לוותר על השאיפות אלא לעבוד קשה בכדי להגיע לתוצאות הרצויות. החיים מעמידים בפנינו לא מעט קשיים והדרך הכי קלה כביכול היא להרים ידיים ופשוט לוותר. אבל אסור לוותר אלא צריך להתמודד באומץ מול הקשיים למרות המגבלות. עבודה קשה תביא לתוצאה המיוחלת ותגרום לסיפוק ואושר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה