את אחותי, את עצמי / בלה רות סמואל טננהולץ

העלילה מספרת את סיפורה המרגש והעוצמתי של סיגל פרינס, דור שני לשואה. סיגל נולדה זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה. היא הייתה הילדה הרביעית שנולדה להוריה, זוג יהודי שהתגורר באזור כפרי בהולנד. אך, היא היחידה שנותרה להם. שני אחיה הגדולים מתו, ואחותה הגדולה, לאה, נחטפה על ידי הכנסייה והוריה מעולם לא הצליחו לגלות מה עלה בגורלה.

סיגל גדלה לצד הורים כבויים אשר כל שמחת חייהם נלקחה מהם לאחר אובדן שלושת ילדיהם. סיגל הייתה מעין ממלאת מקום של אחיה החסרים, וככזו היא נאלצה להתמודד עם עול נפשי ועול פיזי שהתבטא בעודף משקל. אמה ניסתה לגרום לבתה להפחית ממשקלה בשלל דרכים, ולא הבחינה בסבל הנגרם לילדתה הצעירה.

כעת, סיגל היא אישה בת 70, אם, סבתא, ונשואה בשנית לאלברט שעמו היא מאוד מאושרת. אבל משהו חסר בחייה. כמו כן, היא סבלה מאז ומתמיד מעודף משקל בשל אכילה רגשית והיא החליטה כי עליה לטפל בעצמה אחת ולתמיד.

במקביל לניסיונה לנהל אורך חיים בריא ואכילת ארוחות מאוזנות, לרדת במשקל ולשמור על התוצאות לאורך זמן, סיגל מתחילה ללכת לטיפול נפשי אצל מטפלת בארגון "עמך", בכדי לנסות ולהבין ממה נובעת האכילה הרגשית שלה.

כחלק מהשינוי בחייה, סיגל פועלת בכדי למצוא את לאה, אחותה שנחטפה ומאז נעלמו עקבותיה. היא מקווה שאחותה עדיין חיה וכי תצליח לאתרה ולגלות את אשר התרחש לפני שנים רבות. בדרך היא גם צפויה לגלות ולהפנים את אשר מתחולל בנבכי נפשה.

איזה ספר נהדר! מאוד נהניתי לקרוא את הסיפור המרגש של סיגל אשר נאלצה להתמודד עם חיים מורכבים בצל השואה. למרות שסיגל נולדה לאחר סיום המלחמה, היא לא יכלה שלא לחוש בתוצאותיה אשר השפיעו עליה רבות ועיצבו למעשה את חייה ברבות השנים. המשקעים באו לידי ביטוי בהשמנת היתר ממנה סבלה כל חייה בשל אכילה רגשית.

הספר המועבר בגוף ראשון, כתוב היטב, הוא סוחף, מרגש ועוצמתי, מסוג הספרים ששואבים את הקורא לעלילה וקשה להניחו מהיד. מומלץ בחום!

180 עמודים

עריכה לשונית וספרותית: הלנה מגר-טלמור

הוצאת ספרי ניב

שנת הוצאה: 2020