דווקא אשכנזייה נחמדה / עיינה פרידמן

זהו סיפורה של איילה, אומנית רב תחומית, הנשואה לעודד, אדריכל במקצועו. איילה נולדה בחיפה, התגוררה במשך ארבעה עשורים בירושלים, עד שהיא ובעלה החליטו לעבור למרכז הארץ בכדי להיות קרובים לילדיהם, ורכשו דירה במגדל ברמת גן. אחרי כל השנים בירושלים הרחק מנופי הים, איילה שמחה להתגורר בדירה אשר בה יש קיר מזכוכית שדרכו נשקף נוף קסום לים, וזה הזכיר לה את הים בעיר הולדתה בצפון.

בפרק בשם "תיאטרון דמויות על הים", איילה משתפת בחוויותיה משייט לים הבלטי ועל כך שאהבה בזמן הקפה של ארוחות הבוקר לבחון את האורחים המגוונים ולהבחין בשוני ביניהם, הן החיצוני והן החברתי.

איילה משתפת גם בביקור במוזיאון הארמיטאז' שאליו הגיעו כאשר הספינה עגנה בסנט פטרסבורג. בקיאותה של איילה בשלל היצירות במוזיאון קיבצו סביבה קבוצה של מאזינים רבים.

איילה מספרת על הטרדה מינית שחוותה בעת שירותה הצבאי בשנות ה-70. הזמנים השתנו וסביר מאוד להניח כי היום יחשבו פעמיים לפני שיעירו הערות בוטות וסקסיסטיות, כי מה שבעבר היה כביכול נסלח, היום לבטח לא יסלח ולא יעבור על סדר היום.

איילה מספרת על אירועים אנטישמים שהייתה עדה להם בעת שהייתה בחו"ל. אחרי כל הכאב והאובדן המשפחתי בשואה, היא לא הצליחה להבין כיצד יש ישראלים אשר מחליטים לרדת מהארץ ולהגר לגרמניה. איילה הבטיחה לעצמה כי היא על אדמת גרמניה לא תדרוך. לצערה, נאלצה להפר את הבטחתה היות ובשל סערה במהלך השיט לים הבלטי, נעשה שינוי בנתיב ההפלגה ובמקום עגינה באסטוניה, היא מצאה את עצמה בצפון גרמניה. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שלה שם.

ויש גם התייחסות למצב העגום השורר בכל העולם בעקבות מגפת הקורונה. איילה מספרת על ההקפאה של כל הפעילויות במוזיאונים והתערוכות - מה שהשפיע עליה כאומנית עצמאית - והמעבר למפגשי זום. המצב שנכפה בעקבות הקורונה הוביל לחרדות וייאוש ואיילה מאוד התגעגעה לנכדיה. איילה גם מצאה את עצמה ממהרת לחדר מיון בשל דופק מואץ, אך, למרבה שמחתה ושמחת המשפחה כל הבדיקות העידו כי מצבה תקין.

סקרן אותי לגלות מה עומד מאחורי שם הספר "דווקא אשכנזייה נחמדה" . הרי שכאשר נאמרת המילה "דווקא", המשמעות היא שבדרך כלל אין כך הדבר. ובספר באמת ישנה התייחסות לנושא העדתי, וגם למגוון רחב של נושאים כמו הטרדה מינית, פערים חברתיים והתעללות בנשים וילדים.

כריכת הספר מהווה תפאורה עבור הפרק הנוסטלגי בניחוח של פעם אשר מסיים את הספר ומציג זיכרון משפחתי אשר הציף את עיניה של איילה בדמעות.

הספר כתוב וערוך היטב, הכתיבה קולחת והיה מעניין לקרוא על תחנות שונות מחייה של איילה.

זהו ספרה השני למבוגרים של ד"ר עיינה פרידמן. הראשון היה" שיק פריז" שדיבר על החיים של דור שני לשואה.

158 עמודים

עריכה: עמיר שינקמן

הגהה: יעל ניר

הוצאת אוריון

שנת הוצאה: 2021