נער עם כינור / יוחנן פיין
זהו סיפורו המרגש והמטלטל של ניצול השואה יוחנן פיין, יליד ליטא אשר שרד את התופת ומשתף בכל אשר עבר עליו ועל משפחתו מימי מלחמת העולם השנייה ועד הימים שאחריה ועלייתו לארץ ישראל.
יוחנן התגורר באזור כפרי בליטא עם הוריו, סבתו מצד אמו, אח גדול ושתי אחיות גדולות. אביו ניהל טחנת קמח והמשפחה חיה חיים טובים ומאושרים. אבל בשנת 1941 החיים שהכירו עד כה השתנו ללא היכר. תחנת הקמח נלקחה על ידי הרשויות, המשפחה נאלצה לברוח מביתה לקובנה עם החפצים המעטים שהתאפשר להם לקחת עמם. הפראות ביהודים החריפו והיהודים הועברו לגטו קובנה ובהמשך הגטו נסגר ולא הורשה להם לצאת משטחו.
יוחנן מספר על היום קורע הלב שבו נאלץ להיפרד מהוריו. הוא רצה להצטרף אליהם אך אימו שידעה איזה גורל מצפה להם במסלול אליו הם נלקחו צרחה לעבר בנה שלא יתקרב אליהם. כך, נותרו לבדם יוחנן ואחותו יהודית, אשר בכדי לא להיוותר לבדם עברו להתגורר בגטו עם קרובי משפחתם.
יוחנן מספר על ליטאי בשם יונאס פאולאוויצ'יוס, האדם אשר לו הוא חב את חייו. יונאס רצה לפעול נגד הגרמנים והדרך שבה הוא בחר ראויה להערצה. תוך כדי סיכון חייו, יונאס החליט להסתיר בביתו ובמגוון מקומות מסתור באדמותיו, יהודים וגם מספר אנשים ממתנגדי השלטון שהזדקקו לעזרתו.
יונאס החליט להציל יהודים משכילים ומלומדים תוך כדי מחשבה כי בעתיד לאחר שתיגמר המלחמה, יזדקקו לכמה שיותר יהודים מוכשרים ומנהיגים. בנו של יונאס סיפר לו על נער אשר למד בבית ספרו שניגן בכינור בכישרון רב. אותו נער היה יוחנן. יונאס החליט להצילו והחל לתכנן את מבצע הצלתו. יוחנן שהיה אז בן 14 הסתתר בביתו של יונאס ובכך ניצלו חייו. בספרו הוא סיפר באריכות על פועלו של יונאס פאולאוויצ'יוס ובני משפחתו שתוך כדי סיכון חייהם, פעלו רבות ובאומץ רב בכדי להציל יהודים.
כשהמלחמה הגיעה לסיומה, יוחנן משתף ברגע הפגישה עם אמו שהצליחה לשרוד את המחנות ושבה הביתה בגפה בעוד שאביו מצא את מותו במחנה הריכוז דכאו בגיל 64. אחיו הגדול של יוחנן גם לא שרד את המלחמה. אחיותיו הגדולות של יוחנן שרדו ושבו לביתן ברגע שהתאפשר להן לעשות כן.
יוחנן משתף בסיפור קורע לב של ילדה קטנה, קרובת משפחתו אשר נולדה ביום שבו גטו קובנה נסגר ליציאות, ולכן, ניתן לה השם גטא'לה. אותה ילדה קטנה ויפה לא הכירה דבר מלבד מראה הגטו. למרות החיים הקשים בגטו אשר בו היהודים סבלו מתנאים ירודים והמחסור באוכל, לגטא'לה הוענקו על ידי הוריה תנאים הכי טובים שניתן. הם דאגו למכור כל כל דבר אפשרי בכדי שהייה אוכל לילדתם. גטא'לה הייתה ילדה שמחה ומאושרת ואושרה קרן על כל הסובבים אותה.
בביתם בגטו המשפחה בנתה מקום מסתור בכדי להגן על הילדים היות והנאצים שלחו את כל הילדים למותם. גטא'לה ואחיה הוחבאו במקום המסתור ולקראת סוף המלחמה כל המשפחה הסתתרה בו. אבל הנורא מכל קרה. הנאצים החליטו לשרוף את כל המבנים וכך מצאו את מותם כל המסתתרים במחבוא, סבים הורים וילדים, ביניהם גם גטא'לה הקטנה בהיותה בת 3.
יוחנן מספר בחיים שאחרי סיום המלחמה. על הקשיים, אך, גם על האנשים הטובים שפגש בדרכו ובזכותם הוא הצליח לשרוד, להבריא ממחלת הגרענת ולהתקדם בחייו. הוא סיפר על המורה הפרטית שעזרה לו בלימודיו והתייחסה אליו כאילו היה בנה, וכמה הופתע לגלות כי היא הייתה ממוצא גרמני. הוא סיפר על התחביבים שלו כמו משחק השחמט שמצא אותו מעניין בהיותו בגטו.
בהמשך, יוחנן נאלץ לקטוע את לימודיו ועזב את ליטא עם אחותו יהודית ובעלה. הם הוברחו לגבול של ברית המועצות עם פולין והתגוררו זמן מה בפולין עד שעלו ארצה. קודם עלו יהודית ובעלה ורק אחרי מספר שנים עלה לארץ גם יוחנן, היות ובחר לקבל את ההצעה להיות מדריך נוער בקן של השומר הצעיר. בבית הילדים שבו שהה גם הכיר את נורית, מי שלימים הפכה לאשתו. יוחנן סיפר בסכנות שחווה על אדמת פולין, באנשים שעזרו לו גם שם, עד שהגיע לישראל, מקום המבטחים, הבית.
הספר מאוד עניין אותי, במיוחד לאור העובדה שאבי ומשפחתו הינם ילידי ליטא. לא הכרתי סיפורים על ליטא בתקופת המלחמה וקראתי את הספר בעניין רב.
הספר הינו הוצאה שנייה של מהדורה שהתפרסמה לפני למעלה מעשור. בהוצאה המחודשת הוספו עדכונים. יוחנן הקדיש את ספרו לזכר אביו מנחם ואחיו צבי אשר נספו בשואה, למשפחת פאולוויצ'יוס אשר הצילו את חייו ולאשתו נורית שהלכה לעולמה ב-26 בספטמבר 2020.
361 עמודים
הוצאת ספרי ניב
שנת הוצאה: 2020
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה