תכלת שחורה / נטלי בירקן
תכירו את שירה. היא עברה טלטלה בחייה כשבעלה האהוב, ארז נפצע אנושות במהלך שירותו במילואים והפך לסיעודי. הוא אינו מתקשר עם סביבתו ונמצא במצב צמח. בכדי להיות קרובה לארז, שירה התחילה ללמד בבית ספר הנמצא בקרבת ביתם של חמיה וחמותה, שם היא מתגוררת ביחידת דיור הצמודה אליהם, שם גם ארז שוהה עם עובד זר צמוד 24/7. היא ניסתה לנהל שגרה במציאות האכזרית שנפלה עליה ואז הגיעה הבקשה מהוריו של ארז: "תעשי לנו נכד".
שירה מאוד רצתה תינוק או תינוקת, פרי האהבה של ארז ושלה. אבל לא בצורה כזו. החלום להקים משפחה מאושרת עם אהבת חייה נגוזה ברגע שבו הבינה כי ארז לא ישוב להיות הגבר שהכירה וכל כך אהבה. שירה תצטרך לקבל החלטה לגבי עתידה. האם לענות בחיוב לבקשת הוריו של ארז ולהביא ילד לעולם? האם זה הדבר הנכון עבורה? מה באמת יעשה אותה מאושרת ושלמה?
את כל השאלות הללו שירה תצטרך לשאול את עצמה, להקשיב לצפונות ליבה ולקבל החלטות הרות גורל.
הספר היה מאוד נוגע. במיוחד בתקופה הזו שבה מציאות חיינו כל כך מורכבת וכאובה. נושא הספר רלוונטי מאי פעם ודמותה של שירה נוגעת ברגישות באחד מהנושאים הקשים שעימם יכולות למצוא את עצמן מתמודדות נשים אשר חייהן חוו טלטלה עמוקה בעקבות פציעה בלתי הפיכה של בן הזוג במהלך שירותו הצבאי. בסוף הספר הסופרת משתפת כי מה שהשפיע עליה בכתיבת הסיפור היה פוסט שהעלתה אישה שבעלה נפצע אנושות ובו היא שיתפה בהחלטותיה.
דמותה של שירה מאוד נוגעת ללב. ארז אמנם נושם ונוכח בגופו אבל הוא לא באמת הגבר שאותו הכירה. חייהם המשותפים כפי שהכירו אותם עד לפני הפציעה הגיעו לסיומם והלבטים ששירה התמודדה עימם תוארו בכנות רבה וברגישות. העלילה כתובה בצורה מעניינת, טובה וקולחת. למרות הנושא הכאוב שהיא מעלה, יש בספר גם אופטימיות זהירה שמאפשרת להסתכל על חצי הכוס המלאה. כריכת הספר נפלאה בעיני והסיבה לשם הספר מתגלה במהלך הקריאה. מומלץ בחום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה