מחר ניסע ללונה פארק / אילנה ברנשטיין

                                                                

העלילה מספרת את סיפורה העגום והעצוב של אם חד הורית צעירה המגדלת בדירה שכורה בירושלים את בתה בת ה-6 ואת בנה בן ה-5. האם וילדיה סובלים ממחסור, לא תמיד יש לאמא במה להאכיל את ילדיה. הם חיים בתנאים ירודים ואין להם אף אחד בעולם מלבד משפחתם בעלת שלוש הנפשות.

האם לא עובדת, חוששת לצאת מהבית, נחרדת מנסיעה באוטובוס ומכל דבר המפר את השגרה הסתמית בחייה שבה היא מבלה שעות של שינה. כשהיא לא ישנה, היא כותבת, מה שמוביל אותה לחלום להפוך לסופרת. אבל זה רק חלום כי הכתיבה לא זורמת לה. מה גם שהיא נמצאת במצב נפשי מאוד מורכב. היא פנתה לפסיכיאטר שהביא לה מרשמים לכדורים פסיכיאטריים שאותם היא לוקחת בקביעות, אחרת, גם את הטיפול המינימלי בילדיה היא לא הייתה יכולה לספק. והטיפול הוא כאמור מאוד מינימלי, והילדים הם למעשה מוזנחים ולרוב הילדה הפקחית והחדה בת ה-6 מגדלת את אחיה הקטן.

האם הבטיחה לילדיה "מחר ניסע ללונה פארק", הבטחה שקשה לה לקיים, כי אם אין לה כסף בכדי לדאוג לארוחות של ילדיה ולבגדים ראויים, אז מן הסתם אין לה כסף מיותר ליום בילוי. אבל האם התעקשה שהיא עוד תקיים את ההבטחה הזו ותיקח אותם לתל אביב ללונה פארק.

העלילה מסופרת בגוף ראשון מפיה של האם. אין כאן חלוקה לפרקים אלא, שצף קצף של מחשבותיה של האם, התכניות שלה, התהיות שלה, הפחדים, הלבטים ואי הבהירות שבהתרחשויות. קשה להבין מתי מדובר במציאות ומתי בחלום, מתי זוהי הזיה ומתי מדובר באירוע דמיוני או אולי בכלל זיכרון מהעבר.

האם לא מספרת דבר וחצי דבר על עברה, היא רק מבהירה כי בעבר הייתה שונה, למדה מעט באוניברסיטה והיה לה שאיפות ותכניות כמו לכל צעירה אחרת בגילה, אבל אז קרתה "הנפילה". אבל מה היא אותה הנפילה? את זה היא לא מגלה. היא לא חושפת מי הוא אבי ילדיה והיכן הוא, גם לא היכן נמצאת כל שאר משפחתה ומדוע אין לה אפילו לא אדם אחד שיעניק לה תמיכה.

העובדה שהיא לבד עם שני ילדיה מטרידה אותה. היא חוששת מהרווחה שיקחו ממנה את ילדיה. לכן, היא משתדלת להתייחס בחביבות לשכנתה החטטנית על מנת שזו לא תפנה לעובדת סוציאלית אשר עלולה להפרידה מילדיה. היא לא אוהבת את השכונה שבה הם גרים, מקום שבו האנשים לא מקבלים בזרועות פתוחות אם חד הורית. היא מבחינה במבטים המזלזלים לעברה ולכל ההתלחששויות מאחורי גבה.

למרות שיש רגעים לא מעטים שהיא חשה כי הילדים הם מעמסה קשה מנשוא ומביעה כעס על הנוכחות של הילדים בחייה, יש רגעים אחרים שבהם כשהיא לא בדאון או בהתקף, אלא ערנית ויציבה, אז ניתן להבחין עד כמה שהיא אוהבת את ילדיה שמרגשים אותה עד דמעות במעשים שלהם ובמילים החכמות שיוצאות להם מהפה.

לדמויות בעלילה אין זהות, האם היא רק "אמא" הילדה היא "הגדולה" והילד הוא "הקטן". הילדים הם כל עולמה של האם, והאם, למרות כל הפגמים הרבים יש לציין, היא כל עולמם.

הסיפור הוא עצוב, מטלטל, כאוב ונוגע ללב, והספר מסתיים באופן שיאפשר לכם לדמיין בעצמכם את הבאות...

223 עמודים

הוצאת כנרת זמורה

שנת הוצאה: 2018