לך נכספה נפשי / שושנה שובי

                                                                           
בספר זה הכותבת מגוללת את סיפור חייהן של משפחתה המורחבת. הסיפור מתחיל בתימן ומסתיים בישראל.

בתימן, אהרון טווילי נשוי ואב לילדים. יש לו שלוש בנות ובן והוא חפץ לבן נוסף שיצטרף למשפחה. אך, מתאכזב כשנולדה בת נוספת. לאחר לידות נוספות של בנות ולשמחת האב גם בנים, האם חלתה ומתה, והבנות הגדולות לקחו פיקוד על מלאכת הבית והטיפול בילדים הקטנים.
האב נישא בשנית לאישה שילדיו לא הסתדרו עמה והקשתה על חייהם של ילדי בעלה.

משפחת טווילי החליטו לעזוב את תימן ולעלות לארץ ישראל. הם לקחו את מיטלטליהם החשובים ביותר שיכלו לשים על החמורים ויצאו לדרך אל עבר העיר עדן שממנה הם אמורים לטוס לישראל.

במהלך מסעם המפרך שבמהלכו נאלצו להתמודד עם תקריות מול ערבים שדרשו מהם כסף בכדי לאפשר להם להמשיך במסע, משפחת טווילי פגשה במורי עובדיה ומשפחתו. מורי עובדיה היה צורף יהודי, אדם צנוע ומשכיל, לומד תורה, בעל תעודת שוחט ורב מחתן, תארים שסיפקו לו כבוד והערכה בקרב הסובבים אותו.

עובדיה נישא מספר פעמים והתאלמן לא מכבר בפעם השלישית. כשאהרון טויילי הזדקק לעזרתו בכדי להגיע לעדן, אך, לא היה לו כסף לשלם לו, סוכם ביניהם כי תמורת עזרתו, עובדיה יישא לאישה את בתו יהודית בת ה-17 של אהרון טווילי.

יהודית הצעירה שמעה לגמרי במקרה על דבר חתונתה האמורה להתקיים באותו היום. היא לא רצתה להתחתן עם אדם שהיא לא מכירה וגילו הוא כמעט פי 3 מגילה. אך, במהרה הבינה כי אין היא יכולה להתנגד ומדובר בהחלטה סופית של אביה, החלטה שאף אחיה הגדול מאוד תמך בה.
וכך, בלית ברירה יהודית נישאת לעובדיה והשניים מקימים משפחה. מטרתם היא לעלות בהקדם לארץ ישראל, להקים את ביתם ולהמשיך להרחיב בישראל את משפחתם.

העלילה מתארת את צורת החיים של היהודים בתימן, מבנה הבתים, המנהגים, התלבושות והמאכלים. הגברים במשפחה נהגו ללכת לבית הכנסת, ללמוד ולהתפלל והנשים דאגו לכל צורכי הבית וטיפלו בילדים. הבנות מגיל צעיר עזרו לאמן בעבודה השוטפת, וכך היה עד ליום שבו הנערה התחתנה עם האדם שאביה בחר עבורה.

השלטון בתימן אפשר ליהודים לעזוב את תימן בתנאי שישאירו את כל רכושם מאחור. לא הייתה להם ברירה, הם ארזו דברים מעטים ויצאו למסע אל עבר עדן, מסע קשה מנשוא, מרובה בסכנות ובקשיים רבים. המסע נמשך שנים ולא כולם שרדו אותו. גם בהגיעם לעדן המשפחות היהודיות הועברו למחנה שבו היו תנאי מחייה רעועים מאוד.
נושא נוסף וכאוב שעליו סופר הוא חטיפת הילדים. יהודית ילדה בן, וכמו כל הנשים לאחר הלידה, העבירו את תינוקה לבית התינוקות. נאמר לה כי בנה חולה והוא נלקח לבית החולים. בבוקר יהודית הבחינה כי בנה ערני ומתקשר ובלילה נאמר לה כי הילד מת ונקבר. יהודית לא הסכימה לקבל זאת וכל השנים חלמה על היום שבו תזכה לראות שוב את בנה שנלקח ממנה.

בהמשך העלילה, סופר על עליית המשפחה לישראל. ועל השוני באורך החיים בין תימן וישראל. הקשיים שחוו העולים החדשים. הבית הרעוע שבו גרו והאמצעים הדלים. ולמרות כל זאת יהודית הצליחה להפיק את המיטב מהקיים ולא קרה שילדיה הלכו לישון רעבים. יהודית הצטיירה כאישה אמיצה, חרוצה ובעלת תושייה, הקדישה את כל כולה למשפחתה ולמרות הקשיים תמיד הסתכלה על חצי הכוס המלאה. גם בעלה עובדיה הצטייר כאדם טוב לב ואכפתי. הוא תמך ביהודית בכל אשר יכול היה. הוא פרנס את המשפחה בזמן שיהודית דאגה לטיפול בבית ובמשפחה הגדולה שהקימה יחד עם בעלה, ובהמשך כשעובדיה לא יכול היה לעבוד, יהודית הייתה זו שדאגה לפרנסה במקביל לטיפולה בבית.

היה מעניין לקרוא על צורת החיים בישראל בימי הקמתה. בהתחלה לא היה חשמל והשתמשו בעששיות ונפט. לא היה מקרר חשמלי, אז רכשו קרח שיצר שלולית סביב המקרר. רדיו היה מוצר נדיר בבית וכך גם מכונת כביסה. יחד עם ההתקדמות וההתפתחות בארץ, כך התפתחה המשפחה והשתלבה עם השינויים המבורכים.

כמו כן, סופר על המלחמות שפרצו בישראל לאורך השנים ועל האופן שבו המשפחות חוו את אשר התרחש בישראל באותם ימים.
היה גם מאוד מעניין להיחשף לתרבות יהודי תימן. המאכלים המיוחדים שהכינו, החגיגות אחרי כל לידה והדאגה שהביעו כל השכנות כלפי היולדת. הן התאספו בביתה, בישלו עבורה ועבור בני ביתה. כך גם נעשה במקרי אבל.
גם חגיגות החינה והחתונות היו שמחות מאוד והכלות לבשו בגד כלה מסורתיים.

הספר מחולק לשלושה חלקים ובסיומם יש נספחים המכילים מסמכים אותנטיים ותמונות מאלבום המשפחה המורחבת.

בחירת תמונת הכריכה מקסימה בעיני. בתמונת הכריכה של הספר, על הרקע צבעי הכחול והירוק היפהפיים, מופיעה תמונתה של יהודית בבגדי כלה מסורתיים שאותם לבשה בחינה של אחותה הצעירה, רחל.

יהודית יוסף ז"ל בוודאי הייתה כה גאה לראות את הספר המגולל בכישרון רב את הסיפור המרגש שלה ושל משפחתה המורחבת.

שושנה (יוסף) שובי - נשואה, אימא לארבעה ילדים וסבתא לנכדים - היא ציירת, פסלת ומורה לאומנות בגמלאות. "לך נכספה נפשי" הוא ספר הביכורים שלה, ובו היא מעלה על הכתב את קורות משפחתה. 

418 עמודים

עריכה: מיכל שרון

הוצאת ניב ספרים

שנת הוצאה: 2020