היכן את ציונה / יונה קרוננברג
הספר שעלילתו הינה בדיונית, מדבר על פרשת חטיפת ילדי תימן ועל התלאות שעברו יהודי תימן במסעם אל עדן ועד שהגיעו לארץ ישראל.
העלילה נפתחת במחנה העולים עין שמר שאליו הועברו עולים מתימן למגורים זמניים לאחר נחיתתם בישראל. בין העולים הייתה ג'מילה ומשפחתה. ג'מילה נשואה ליחיא ולשניים נולדו במחנה תאומים – בן ובת. לבן קראו יוסף, היו לו עיניים כהות, שיער שחרחר ומשקל בריא. לבת קראו ציונה ובניגוד לאחיה, היא הייתה יותר קטנטנה ושברירית, שיערה אדמוני ועיניה בצבע אזמרגד.
התנאים במחנה עין שמר היו ירודים מאוד. כנהוג במחנה, כל התינוקות הועברו לבית תינוקות אליו היו מגיעות האימהות להניק את ילדיהם. כשג'מילה הגיעה אחר הצהריים להניק את התאומים, היא מצאה במיטה רק את יוסף. נאמר לה כי התינוקת ציונה חלתה והועברה לבית חולים. ג'מילה לא הבינה איך זה יכול להיות, הרי היא ראתה את בתה בשעות הבוקר והתינוקת חשה בטוב.
ג'מילה לא ידעה כי אותו בוקר יהיה הבוקר האחרון שבו תזכה לראות את ציונה הקטנה.
ואז העלילה לוקחת אותנו שנים אחורה לתימן. משפחת מצראפה היא משפחה אמידה מכפר נאדב. אב המשפחה סאלם הינו צורף במקצועו, נשוי לחלימה ואב לשלושה ילדים, תראנג'ה, ג'מילה ומוסא. כשבתימן אפשרו ליהודים לעזוב ולעלות לארץ ישראל, אב המשפחה לא חשב פעמיים. הוא ארז את החפצים החשובים ביותר ויצא למסע רגלי ועל גבי חמורים לעבר עדן. מעדן היהודים יועברו לארץ ישראל במטוסים.
העלילה מתארת את כל אשר חוו במסעם המפרך והארוך לעדן ועד אשר נחתו על אדמת ארץ ישראל, הועברו למחנה העולים עין שמר ובהמשך עברו לבית הקבע הניתן להם.
העלילה לוקחת אותנו הרחק מתימן, ליבשת אירופה ומספרת את סיפורה של מרגיט, צעירה ממוצא יהודי שהתגוררה עם הוריה בבלגרד. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, מרגיט מצאה את עצמה לבדה בלי אף אחד בעולם. היא ניסתה להמשיך בחייה בכוחות עצמה, מצאה עבודה על מנת שתוכל להתפרנס. חזותה בלבלה את הנאצים והם לא זיהו אותה כיהודייה וכך ניצלו חייה. אך, בעת משבר ביחסי סטאלין וטיטו, מנהיג יוגוסלביה, רבים מהתושבים הואשמו בבגידה במולדת, גם אם למעשה הם היו חפים מפשע והעלילו עליהם לשווא. מרגיט מצאה את עצמה מואשמת בבגידה ונכלאה באי הידוע לשמצה: גולי אוטוק אשר ביוגוסלביה.
מה הקשר בין סיפורה של ג'מילה מתימן לסיפורה של מרגיט מבלגרד? תקראו את הספר ותגלו!
הספר היה מרתק בעיני! הוא כתוב היטב, זורם וקולח ומדבר על פרשה רגישה וכאובה שהינה חטיפת ילדי תימן. הסיפור מציג את מסעם הקשה של יהודי תימן בדרכם לעדן, מסע כה מפרך שלא כולם זכו לסיימו ומשפחות רבות נאלצו לקבור את יקיריהם בדרך. כמו כן, המסע לא היה חף מסכנות, היות ושודדים ביצעו מארבים ליהודים ודרשו דמי מעבר בכדי לאפשר להם להמשיך במסעם.
בהמשך, עם הגיעם לישראל, תוארו הקשיים הרבים שחיכו להם במחנה שאליו הועברו. התנאים היו ירודים מאוד, הם ישנו באוהלים ורבים חלו ולא היה להם תרופות בנמצא, מה שהביא למתים רבים, במיוחד בקרב הילדים.
גם סיפורה של מרגיט שמתייחס לכל מה שהתרחש באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה היה מעניין, וחשף את מה שעבר על תושבי יוגוסלביה שהואשמו על לא עוול בכפם באשמת בגידה במולדת ותמיכה בסטאלין, וסיפר על החוויות האיומות והעינויים שעברו באי גולי אוטוק, שעליו שמעתי לראשונה בזכות הספר.
שני הסיפורים המוצגים בספר נשזרים אחד בשני ויוצרים עלילה טובה ומרתקת ועם סיום מעט טלנובלי. אך אפשרי, הרי לעיתים המציאות עולה על כל דמיון.
העלילה נפתחת במחנה העולים עין שמר שאליו הועברו עולים מתימן למגורים זמניים לאחר נחיתתם בישראל. בין העולים הייתה ג'מילה ומשפחתה. ג'מילה נשואה ליחיא ולשניים נולדו במחנה תאומים – בן ובת. לבן קראו יוסף, היו לו עיניים כהות, שיער שחרחר ומשקל בריא. לבת קראו ציונה ובניגוד לאחיה, היא הייתה יותר קטנטנה ושברירית, שיערה אדמוני ועיניה בצבע אזמרגד.
התנאים במחנה עין שמר היו ירודים מאוד. כנהוג במחנה, כל התינוקות הועברו לבית תינוקות אליו היו מגיעות האימהות להניק את ילדיהם. כשג'מילה הגיעה אחר הצהריים להניק את התאומים, היא מצאה במיטה רק את יוסף. נאמר לה כי התינוקת ציונה חלתה והועברה לבית חולים. ג'מילה לא הבינה איך זה יכול להיות, הרי היא ראתה את בתה בשעות הבוקר והתינוקת חשה בטוב.
ג'מילה לא ידעה כי אותו בוקר יהיה הבוקר האחרון שבו תזכה לראות את ציונה הקטנה.
ואז העלילה לוקחת אותנו שנים אחורה לתימן. משפחת מצראפה היא משפחה אמידה מכפר נאדב. אב המשפחה סאלם הינו צורף במקצועו, נשוי לחלימה ואב לשלושה ילדים, תראנג'ה, ג'מילה ומוסא. כשבתימן אפשרו ליהודים לעזוב ולעלות לארץ ישראל, אב המשפחה לא חשב פעמיים. הוא ארז את החפצים החשובים ביותר ויצא למסע רגלי ועל גבי חמורים לעבר עדן. מעדן היהודים יועברו לארץ ישראל במטוסים.
העלילה מתארת את כל אשר חוו במסעם המפרך והארוך לעדן ועד אשר נחתו על אדמת ארץ ישראל, הועברו למחנה העולים עין שמר ובהמשך עברו לבית הקבע הניתן להם.
העלילה לוקחת אותנו הרחק מתימן, ליבשת אירופה ומספרת את סיפורה של מרגיט, צעירה ממוצא יהודי שהתגוררה עם הוריה בבלגרד. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, מרגיט מצאה את עצמה לבדה בלי אף אחד בעולם. היא ניסתה להמשיך בחייה בכוחות עצמה, מצאה עבודה על מנת שתוכל להתפרנס. חזותה בלבלה את הנאצים והם לא זיהו אותה כיהודייה וכך ניצלו חייה. אך, בעת משבר ביחסי סטאלין וטיטו, מנהיג יוגוסלביה, רבים מהתושבים הואשמו בבגידה במולדת, גם אם למעשה הם היו חפים מפשע והעלילו עליהם לשווא. מרגיט מצאה את עצמה מואשמת בבגידה ונכלאה באי הידוע לשמצה: גולי אוטוק אשר ביוגוסלביה.
מה הקשר בין סיפורה של ג'מילה מתימן לסיפורה של מרגיט מבלגרד? תקראו את הספר ותגלו!
הספר היה מרתק בעיני! הוא כתוב היטב, זורם וקולח ומדבר על פרשה רגישה וכאובה שהינה חטיפת ילדי תימן. הסיפור מציג את מסעם הקשה של יהודי תימן בדרכם לעדן, מסע כה מפרך שלא כולם זכו לסיימו ומשפחות רבות נאלצו לקבור את יקיריהם בדרך. כמו כן, המסע לא היה חף מסכנות, היות ושודדים ביצעו מארבים ליהודים ודרשו דמי מעבר בכדי לאפשר להם להמשיך במסעם.
בהמשך, עם הגיעם לישראל, תוארו הקשיים הרבים שחיכו להם במחנה שאליו הועברו. התנאים היו ירודים מאוד, הם ישנו באוהלים ורבים חלו ולא היה להם תרופות בנמצא, מה שהביא למתים רבים, במיוחד בקרב הילדים.
גם סיפורה של מרגיט שמתייחס לכל מה שהתרחש באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה היה מעניין, וחשף את מה שעבר על תושבי יוגוסלביה שהואשמו על לא עוול בכפם באשמת בגידה במולדת ותמיכה בסטאלין, וסיפר על החוויות האיומות והעינויים שעברו באי גולי אוטוק, שעליו שמעתי לראשונה בזכות הספר.
שני הסיפורים המוצגים בספר נשזרים אחד בשני ויוצרים עלילה טובה ומרתקת ועם סיום מעט טלנובלי. אך אפשרי, הרי לעיתים המציאות עולה על כל דמיון.
314 עמודים
עריכה: ראומה פוליצר
הוצאת ספרי ניב
שנת הוצאה: 2020
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה