הכול סיפורים / אביחי שמידט

מאה וארבעים סיפורים אמיתיים, ואחד לא

הספר מורכב מאוסף של סיפורים המתארים מגוון של סיטואציות, חוויות וזיכרונות של הכותב לאורך השנים. גם אם לעיתים תקבלו את הרושם כי מדובר בסיפורים מומצאים, לפי מה שהכותב מציין בהקדמה לספר, כל הסיפורים, מלבד אחד, הינם אמיתיים בהחלט.

הכותב מספר על חוויות מבית הספר כמו למשל ראיון שעבר באורט ובזכותו התקבל ללימודי אלקטרוניקה ובנוסף נחקק בזיכרונו של המנהל.

בהמשך ישנם סיפורים על חוויות מהצבא. כך לדוגמא, הכותב מצא את עצמו אצל הקב"ן אשר לאחר שיחה קצרה, הציג בפניו את מסקנותיו המקצועיות.

כשהכותב עבד כטכנאי, עבודתו הובילה אותו לפגוש בלקוחות בלתי נשכחים שביניהם יש מי שעשו את טעות חייהם כשלא הקשיבו לעצתו, וכשעבד בטלוויזיה כטכנאי קול, לא תאמינו מה כמעט התרחש בעת ביקור של גולדה מאיר בכותל.

הכותב מספר על חוויותיו האישיות מלחמות ישראל ואיך הושפע מהן. וכמו כן, הסביר איך כמעט והיה יכול למצוא את עצמו במלחמת ויאטנם, אך, למזלו זה לא קרה.

יש גם סיפורים על חוויות של הכותב בגרמניה שבה התגורר בילדותו ואליה חזר לבקר בשנות ה-70 ושם היו לו לא מעט מפגשים עם שוטרים גרמניים.

ישנן סיפורים הקשורים למאכלים מסביב לעולם והבולט שבהם הוא סיפור על מנת דג מזעזעת שהוגשה במלון פאר במהלך פגישה בין נשיא ארה"ב קרטר וראש ממשלת ישראל בגין שבו המארחת הייתה לא אחרת מאליזבט טיילור. תארו לעצמכם כמה הדג היה גרוע אם שנים אחרי, החוויה של אכילת הדג הייתה הדבר המרכזי שזכרו מאותו אירוע ממלכתי. כנראה שמדובר בטראומה של ממש שהוגשה במגש.

הפרק האחרון בספר מציג סיפורים המוקדשים לזכרו של יוזף שמידט, קרוב משפחתו של הכותב אותו הוא לא זכה להכיר. מדובר באחד מגדולי זמרי הטנור בעולם, שחקן קולנוע, זמר אופרה וחזן אשר למרבה הטרגדיה מצא את מותו בגיל 38, במחנה עבודה שווייצרי שאליו נשלח על ידי הנאצים.

התמונה של כריכת הספר לקוחה מתוך סיפור בשם "הודו זה כאן" ובו, הגננת יצרה קשר עם הכותב לאחר שבנו בן ה-3 וחצי יצא מהגן עם חברו בלי שאף אחד יבחין בהם. זמן קצר לאחר מכן, שני הילדים אותרו כשהם שמחים ומחוייכים וטענו כי בסך הכל רצו לראות את הפרה שעברה ליד הגן.
אגב הודו, גם לכותב יש זיכרונות ילדות על הודו. הוא וחברו ידעו כי הודו נמצאת בצד השני של כדור הארץ והיו בטוחים שאם יחפרו מספיק עמוק באדמה, יצליחו למצוא את עצמם בהודו.

הסיפורים קריאים להפליא, שנונים ומאוד מהנים, הם כתובים היטב וזורמים. קצת הפריע לי הגופן הקטן שבו נכתב הספר, אבל התגברתי על הקושי. הנאתו של הכותב מהכתיבה מורגשת בהחלט ובטוחני כי אם תקראו את הספר, תמצאו את עצמכם מעבירים את זמנכם בהנאה צרופה.

זהו ספרו הרביעי של אביחי (אבי) שמידט. בסוף הספר תוכלו להתרשם ממידע מתוך ספריו הקודמים.

ואסיים בציטוט של המחבר שעמו בחר לפתוח את הספר:
"החיים הם אסופה של סיפורים
המוות הוא סוף הסיפור"

346 עמודים
עריכה: אסתי קון
אוריון הוצאת ספרים
שנת הוצאה: 2020