שיח הפיטנגו

 שיח הפיטנגו / כינרת מעיין

בלה, מורה בגמלאות, היא קשישה הגרה בגפה לאחר שהתאלמנה לאחרונה. למרות כל הכאב והעצב העצום שחשה בשל אובדן החצי השני שלה, היא הבינה כי עליה להמשיך ולחיות כפי יכולתה. היא לא איבדה את רצונה לחיות ולחוות, ולא אפשרה למגבלות הגוף להגביל את רצונות הנפש, ועל כן, החלה לצאת לטיולים רגליים קצרים בעזרת מקל ההליכה הצמוד אליה. בקרבת ביתה, היא נכנסה לסמטה ובה בחצרו של בית נטוש, גדל שיח פיטנגו. השיח ופירותיו האדומים-סגולים מושכים מאוד את תשומת ליבה. היא קוטפת מפירות הפיטנגו ונפעמת מטעמם הנהדר. וכך, היא סיגלה לעצמה מסלול טיול קבוע אל עבר שיח הפיטנגו שכבש את ליבה ואת בלוטות הטעם שלה.

אריק הוא גבר בשנות ה-40 לחייו, נשוי לתמי ולשניים שני ילדים קטנים. אריק סובל מבעיות נפשיות קשות וסבוכות. הוא גדל בצל אב שנהג בו ביד קשה והתפרץ בזעמו כלפי משפחתו. מתקופת ילדותו אריק היה מסוגר ומתבודד, אך מלבד הקושי שלו ביצירת קשרים עם אנשים, הוא חווה התפרצויות זעם רבות. תמי אוהבת את בעלה, והיא מבליגה על כל ההתנהגויות המוזרות שלו. היא יודעת מתי הוא עומד לחטוף התקף זעם ומנסה להרגיעו. היא ממלאת ביסודיות אחר כל דרישותיו, ואינה דורשת ממנו עזרה עם הילדים גם כשהיא חשה עייפה ומותשת, כי היא יודעת עד כמה שהוא חסר סבלנות עם ילדיו ומתרגז במהירות. תמי שוקלת את מילותיה כלפיו מתוך חשש כי מילה אחת שלא תמצא חן בעיניו עלולה ליצור אצלו תגובה כעוסה.

תמי תמיד מגינה על בעלה מול הוריה וגם מול אחיותיו של אריק שלא מקבלות בהבנה את התנהגותו הבעייתית. הגר, אחותו, תמיד הרגישה שעוד בילדותם, אימם העניקה את כל תשומת ליבה לאריק וכלל לא התייחסה אליה ולבת היותר צעירה. הגר מעולם לא הסתדרה עם אריק וגם לא הצליחה להכיל ולהבין את בעיותיו הנפשיות.

כשאריק יצא מביתו לאחר התקף זעם, הוא צעד ברחובות והגיע לסמטה שהובילה לחצר שבו גדל שיח הפיטנגו. הוא פגש בבלה והשניים התיידדו. אריק אהב לשמוע את קולה המשרה רוגע, את תובנותיה ועל נקודת המבט שלה על החיים ועל הטבע. בלה זיהתה את מצוקתו הנפשית של אריק. היא אפשרה לו לדבר על הדברים שמציקים לו, גם אם לא תמיד הבינה את דבריו שנאמרו בלהט ובגיבוב של משפטים לא ברורים. לעיתים בלה הקשישה החביבה זיהתה בעיניו של אריק תמימות, ולעיתים הבחינה גם בזעמו, ועל כן, נרתעה מעט, אך שבה לעטוף אותו במילותיה המנחמות. למעשה, הקשר ביניהם היווה כתף מנחמת הן עבור אריק שחפץ היה באוזן קשבת ובדמות המשרה עליו רוגע, והן עבור בלה שמפגשיה עם אריק ליד שיח הפיטנגו הפיגו במעט את בדידותה והיא נהנתה מנוכחותו של אריק ומהטבע במלוא הדרו.

הספר כתוב היטב, השפה היא יפה ועל כן הקריאה הייתה זורמת וקולחת. הפרקים קצרים ומועברים מנקודות מבטן של הדמויות המרכזיות. דמותה של בלה הייתה מאוד מעניינת ומלאת עומק. הקשישה החביבה נאחזה ובחרה בחיים, היא נהנתה לטייל ולגלות את אוצרות הטבע בכל פעם מחדש. היא לא אפשרה לגופה החלש להכתיב לה את סדר יומה. היה בה חוסן נפשי, אופטימיות, ותובנות רבות.

את דמותו של אריק היה קשה להבין. אבל עוד יותר היה קשה להבין את תמי. אין ספק שהיא אהבה את בעלה. אבל החיים לצידו היו מסכת של ייסורים. המקום היחיד שבו לא היו להם בעיות הוא בחדר המיטות. אבל האם זה די והותר עבור תמי בשביל להמשיך ולחיות במתח ועם חשש תמידי? ומה עם ילדיה הקטנים שעדים לכל התפרצויות הזעם של אביהם שתמיד חסר סבלנות כלפיהם, דורש שקט ושלווה ושהכל יתנהל על פי רצונותיו?

במפגשים עם בלה, אריק מגלה אצלו צד שלא הכיר. הוא יכול היה לראות לעומק תחושות חדשות. אך האם היה זה מספיק בכדי להביא לשינוי מהותי בחייו? תקראו את הספר ותגלו.

163 עמודים
עריכה: עמיר שינקמן
אוריון הוצאת ספרים
שנת הוצאה: 2020