בתוך הקולות / אירית דברת

העלילה מספרת את סיפורה של שירה, אם לשני בנים בוגרים אשר לאחר מות בעלה הרגישה אבודה ולא ידעה לאיזה מסלול לנווט את חייה. ואז היא קיבלה החלטה לצלם סרט על חייה של סבתה אירה, סרט שיורכב מאירועים שסבתה סיפרה לה עליהם, ולהם תתווסף עלילה מדמיונה. לשם כך שירה תחילה נסעה לגאלאץ שברומניה, מקום הולדתה של סבתה.

שירה נזכרה בסיפורים אותם שמעה מסבתה על החיים שלפני מלחמת העולם השנייה, הנישואים לסבה, לופו שהיו נישואים ללא אהבה מצידה. על ההתאהבות של סבתה בצעיר בשם ליאון בעודה נשואה ללופו, על הפרידה שנכפתה עליהם והנתק בשל המלחמה, כשכל אחד מהם לא יודע מה עלה בגורל האחר. סבתה המשיכה בחייה עם בעלה ובנה, וליאון שעזב את רומניה, הגיע לסלוניקי שביוון, המשיך להרים להילחם בגרמנים לצד לוחמי הגרילה, וכל התקופה הזו הוא לא ידע מה עלה בגורלה של אהובתו.

שירה שהתה ביוון הציורית כשהיא מתכננת את הסרט. היא מצאה את הצלם שהיטיב להבין איך היא בדיוק רוצה שהסרט יראה. היא הסבירה לו את אשר רצתה שהצופים בסרט יראו והוא במקצועיות רבה הסריט בהתאם לבקשתה. אבל אז, היא קיבלה שיחת טלפון שבה התבשרה על גסיסתו של אביה. הקשר בין שירה ואביה ניתק כשהאחרון עזב את הבית והתחתן בשנית. שירה מחליטה ברגשות מעורבים לטוס חזרה לישראל לבית החולים שבו מאושפז אביה.
בארץ, שירה שבה להיפגש עם חברתה, נאווה, חברה המלווה אותה מימי הילדות ועימה ניתקה את הקשר לתקופה מסויימת מסיבות שלקח לה זמן לחשוף אותן בפני חברתה.

שירה גם מעלה זיכרונות מבן הזוג שהיה לה לפני בעלה. היא מספרת על השוני בינו לבין הבעל, איך הייתה מערכת היחסים שלה עם כל אחד מהם, ועד כמה שהרגישה בנוח עם האיש שלו נישאה, יותר מאשר עם כל בן זוג אחר שהיה לה. כמו כן, היא סיפרה על ההריונות שעברה עם שני בניה והנסיבות של כל הריון, חוויות הלידה, ועל איך החליטה לוותר על חלומה לעבוד בתיאטרון בכדי להפוך לאם.

שירה התרפקה על העבר ועל ימי ילדותה, תיארה את הקשר שהיה לה עם סבה ועם סבתה, סיפרה על הזיכרונות שלה מהם, על השפה הרומנית שאותה היא לא הבינה וחשבה כי מדובר בשפה מיושנת של נשים מבוגרות.

אגב שפה רומנית, אני חצי רומנייה ושמעתי לא מעט את סבי וסבתי מדברים ביניהם ברומנית, וגם עם אימי. לדבר ברומנית אני לא יודעת, אבל אני כן מבינה די הרבה, בניגוד לאחותי ואחי שלא מבינים את השפה. עד היום אימי וסבתי מדברות ביניהן ברומנית והן יודעות שאני תמיד מאזינה ברוב קשב.

הספר הינו רומן לירי, הכתיבה היא עמוקה ובשפה רהוטה ופיוטית, סגנון שאליו אני פחות מתחברת בשל ריבוי תיאורים לפרטי פרטים. העלילה מורכבת מפיסות חיים המהוות פאזל משפחתי מרגש המורכב טיפין טיפין עד לחלקו האחרון לכדי תמונה שלמה ומלאה.

342 עמודים
עריכה: זוהר גולדפרב
הוצאת ספרי ניב
שנת הוצאה: 2020