קוראים בשמה / גילה פפר
בשבוע שעבר חל יום השואה, והספר המרגש הזה מספר על מסלול חייה המטלטל של ילדה צעירה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, וגם על אישה, דור שני לשואה, אשר שמעה מאמה בלי סוף סיפורים מהזוועות שחוותה. בדרך כלל אנו קוראים על ניצולי שואה המעדיפים שלא לדבר על העבר הכואב, יותר קל עבורם להדחיק את הזוועות ועל כן, הם נמנעים מלפתוח את הפצעים. אך, כאן המקרה הוא שונה. האישה שמעה מילדות אין סוף סיפורים ונאלצה לחיות לצד עול השואה ובצלם המתמיד של הנאצים.
בחלקו הראשון של הספר מסופר סיפורה הכואב ומלא הרגש של פייגלע, ילידת 1927 ובת הזקונים במשפחתה. אמה שכבר הייתה סבתא לשני נכדים, נכנסה להריון ופייגלע נולדה בלידה מוקדמת, וכבר מרגע נשימתה הראשונה, עטפו אותה באהבה רבה. פייגלע הייתה ילדה מפונקת שלא חסר לה דבר.
אבל אז מלחמת העולם השנייה פרצה והנאצים כבשו את פולין. כשהחלו לבצע אקציות ולהפריד בין משפחות, חייה של פייגלע ניצלו ברגע האחרון והיא מצאה את עצמה לבדה בין המוני נשים זרות. כשפייגלע נאלצה להיפרד מהוריה, אמה אילצה אותה להבטיח לה שתמשיך לחיות ותעשה את הכל בשביל לשרוד על מנת שפייגלע ומשפחתה יוכלו לשוב זה לזרועות זה. פייגלע כל כך רצתה לקיים את הבטחתה לאמה ונאלצה להתמודד עם מצבים קשים מנשוא. תקוותה הגדולה הייתה לראות שוב את הוריה ואחיה האהובים.
בחלקו השני של הספר אנו פוגשים בדמותה של אביגיל, דור שני לשואה אשר כבר בהיותה ילדה מאוד צעירה שמעה את כל סיפורי הזוועות שהתרחשו בשואה. בעוד שניצולי שואה אחרים חששו לדבר על אשר חוו, אמה של אביגיל סיפרה בפרוטרוט את כל אשר עברה ולא חסכה בתיאוריה הקשים מול בתה הקטנה.
אביה של אביגיל אהב בכל ליבו את אשתו ובתו, אך, הוא היה נוקשה כלפי בתו, דרש ממנה לדאוג לאמה, לא לגרום לה לדאגות, ולשמור עליה מכל משמר. אביגיל נאלצה לגדול כשהשואה ומעשי הנאצים נמצאים ונוכחים באופן תמידי בחייה. בכנות ובאומץ היא חושפת את החיים בצל השואה. למרות שנולדה הרבה אחרי סיום המלחמה, זוועות השואה והנאצים אינם זרים לה ומה שהתרחש בעבר עיצב את חייה.
גם שנים רבות אחרי, כשאביגיל היא כבר אישה בוגרת ואם לשני בנים בוגרים, היא הרגישה שאינה יכולה לספר לאמה על תחושותיה הקשות. היא חששה לפגוע בה ושיחותיה עם אמה התקיימו רק במחשבותיה, ואפילו בהן היא הרגישה נקיפות מצפון על מחשבות שלא היו לדעתה במקומן והיא הרגישה כפוית טובה לחשוב אותן בכלל.
בחלקו השלישי של הספר, מוצגת התקופה האחרונה בחייה של פייגלע ובסופו מכתב מרגש של בת לאמה שבו היא כותבת על רצונה העז לומר לה דברים היושבים על ליבה, אך, גם כעת, שנים אחרי מות האם הבת מתקשה לדבר על כל מה שטרם נאמר ביניהן.
הספר אשר נכתב בהשראת חייה של הכותבת, כתוב היטב, הוא כל כך עוצמתי ומרגש, מהרגע שמתחילים לקרוא קשה להתנתק ממנו ואי אפשר להישאר אדישים אליו. סיפורה של פייגלע מכמיר לב וישנם תיאורים מאוד קשים וכואבים, והמחשבה שילדה קטנה שהינה דור שני לשואה, שמעה את הסיפורים הללו שוב ושוב מצמררים במיוחד.
ממליצה בחום על הספר המטלטל הזה שאליו לא תוכלו להישאר אדישים.
408 עמודים
עריכה: תמר שיטה
הוצאת ספרי ניב
שנת הוצאה: 2021
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה