יומן הניצוץ

יומן הניצוץ / מג ביגנל

תכירו את סוזנה פרקס, נגנית ויולה לשעבר, וכיום, עקרת בית עסוקה עד מעל הראש הנשואה ליו ואמא לארבעה ילדים. בצעירותה הייתה נגנית בעלת כישרון יוצא דופן. עילוי של ממש. אבל נסיבות מסתוריות הובילו אותה לנטוש את הויולה שהייתה חלק בלתי נפרד מחייה. כבר זמן מה שסוזנה מרגישה שחסר בחיי הנישואים שלה מן ניצוץ של התלהבות ותשוקה. יו בעלה, מאוד מסור לעבודתו והיא מוצאת את עצמה לא מעט לבד עם ילדיה ובלי תמיכה רגשית מצד יו.

זאת הסיבה שהובילה את סוזנה לכתוב יומן שלו היא קראה "יומן הניצוץ". היומן הוא למעשה פרויקט שלקחה על עצמה לתקופה של שנה בכדי להפוך לאישה מעניינת ומושכת יותר, לבחון את מערכת היחסים שלה עם בעלה, להגיע למסקנות ותובנות, ובכך, להשיב את הניצוצות לחיי נישואיה.

האם פרויקט "יומן הניצוץ" יסתיים בהצלחה והניצוצות ישובו לחייה של סוזנה? תקראו את הספר ותגלו!

אני אתחיל דווקא מהסוף ואציין שסיום הספר היה מקסים ומאוד מרגש בעיני. יחד עם זאת, לקח לי זמן להתחבר לסיפור והרגשתי שרק במחצית השנייה של הספר העלילה צברה תאוצה והייתה הרבה יותר מעניינת ומוצלחת.

הכותרת של כל פרק הייתה מושג מעולם המוסיקה המותאם לשלב שבו נמצאת העלילה. תוך כדי כתיבת היומן שאותו סוזנה כותבת לרוב בחדר הארונות שבו היא מסתגרת לשם פרטיות, סוזנה חוזרת אחורה בזמן ומשתפת בסיפור ההיכרות שלה ושל יו, כשבכל פעם נחשף עוד פרט בסיפור אהבתם.

אהבתי את החברות ארוכת השנים של סוזנה עם ריה, מי שהייתה לחברתה הטובה עוד מתקופת הלימודים. דמותה של ריה הייתה מקסימה בעיני. דמות צינית, אמיתית וכנה שלא מסננת את מה שיש לה לומר.

גם דמותה של סוזנה הייתה מקסימה ומרגשת, והיא אולי לא מנבלת את הפה כמו חברתה הטובה, ריה, אבל בכל מה שקשור למין, אין לה בכלל צנזורה. כל מחשבה שחלפה במוחה הובאה על הכתוב ב"יומן הניצוץ". לעיתים זה היה משעשע אבל לעיתים התיאורים המיניים היו מפורטים יתר על המידה לטעמי, כאלו שלא משאירים מקום לדמיון (וגם כאלו שאתם ממש לא רוצים אפילו לדמיין!).

אם אתם מחפשים ספר קליל, מצחיק, מרגש וגם עצוב, ואתם לא נרתעים מתיאורים מיניים מפורטים במיוחד, יש מצב טוב שתעופו על "יומן הניצוץ"!

שורה תחתונה: "יומן הניצוץ" הוא סיפור מצחיק-עצוב הפורט על מיתרי הלב כמו מוסיקה טובה, מלאת רגש וניצוצות.

382 עמודים

מאנגלית: גליה אלוני-דגן

הוצאת כנרת זמורה

שנת הוצאה: 2021