פרספקטיבות שבורות / עמרם ארצי
הסיפור נפתח בשנות ה-90 והימים הם ימי מלחמת המפרץ כשאזעקות וטילים מטלטלים את המדינה. מרטין וייס, קשיש בן 91 מתעורר ומגלה כי הוא נמצא במיטה בבית החולים. מרטין איבד את אשתו אשר נאבקה במחלה קשה, וכל רצונו היה ללכת בעקבותיה. אבל לא, הוא לא מת אלא, עדיין חי למורת רוחו.
מרטין מסרב לפקוח את עיניו ובמקום להתמודד עם ההווה שבו אשתו כבר אינה בין החיים, הוא מעדיף להפליג במחשבותיו אל העבר. וכך, הוא חוזר אחורה לבית ילדותו בהמבורג בו גדל עם הוריו, שני אחיו הגדולים ושתי אחיותיו הקטנות. למרות יהדותם, המשפחה ניהלה אורך חיים גרמני בלי זיקה ליהדות.
כשמרטין היה לנער בן 17, הוא החליט להתגייס לצבא הגרמני ואף דאג להשיג מסמכים מזויפים שיצהירו שהוא כבר בן 18.כך, הוא העביר את מלחמת העולם הראשונה כחייל בצבא הגרמני ואף קיבל אות הוקרה על הצלת מפקדו. הוא אף מצא את עצמו בשבי ונלקח למחנה בריטי, ולמזלו, עם סיום המלחמה הוא שוחרר מהשבי, אך, נאלץ להיאבק בשפעת הספרדית שממנה בסופו של דבר הצליח להחלים.
במלחמת העולם השנייה מרטין נשלח למחנה דכאו, אך, חייו ניצלו בזכות זה שמנהל המחנה היה אותו מפקד בצבא גרמני שמרטין הציל את חייו שנים לפני כן. הגרמני הסכים לשחרר את מרטין מהמחנה בתנאי שיעזוב את אדמת גרמניה. מרטין כמובן מיד קפץ על ההזדמנות הנדירה ואז גילה כמה שזה לא פשוט עבור יהודי לצאת מגרמניה.
בסופו של דבר, האפשרות היחידה שעמדה בפניו הייתה להגיע לשנגחאי. מרטין לא חשב פעמים, הוא ידע כי הישארות בגרמניה משמע גזר דין מוות. וכך, מצא את עצמו בשנגחאי עם אשתו הטרייה. אחרי תלאות, סבל ושברון לב, מרטין עזב את שנחאי ועלה לפלשתינה, היכן שהתגורר בקיבוץ בנו מנישואיו הראשונים, בן אשר אותו ראה מעט מאוד לאורך השנים. מרטין אשר איבד את כל משפחתו, קיווה לחדש את הקשר עם בן המשפחה היחיד שנותר לו, בנו הבכור.
בארץ, מרטין התאחד עם בנו, אם כי קשה היה למחוק את משקעי העבר ואת חוסר התקשורת ביניהם לאורך השנים. כשמרטין הגיע לחיפה, הוא פוגש ברגינה, ניצולת שואה שעלתה ארצה בגפה אחרי שאיבדה את בעלה ושלושת ילדיה. מרטין ורגינה מצאו נחמה זה בזו ומרגע שנפגשו לא נפרדו, עד שהמוות הפריד ביניהם, גם אם מרטין ניסה ללכת אחריה גם במותה.
הספר היה מאוד מרתק בעיני. הוא כתוב היטב ומעברי הזמן בין ההווה והעבר נעשו בצורה יפה על ידי גלישתו של מרטין בזמן ובריחתו מהמציאות של ההווה. סיפור חייהם של אביו וסבו את הסופר היוו השראה לכתיבת ספר זה עליו אני ממליצה בחום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה