מתהלכת על דוק של יציבות / טובי שטרובך
תכירו את מונה מור, אולי את השם שלה מבטאים כמו את המילה בצרפתית "אהובתי" (מון אמור), אבל אהבה אין כאן בספר. אפילו לא של מונה כלפי עצמה.מונה, גרושה בשנות ה-40 לחייה ואמא לילדה, כבר בהיותה ילדה קטנה הרגישה שיש בה משהו אפל ורע שלא אמור להיות בילדות קטנות. מאז שהיא זוכרת את עצמה, מונה הרגישה חסרת ערך. מישהי שעליה רק למלא רצונות של אחרים ולאף אחד לא אכפת מרצונותיה שלה. בשביל זה היא התרגלה לא לרצות דבר למען עצמה ורק נהנתה לרצות. הדימוי העצמי שלה היה כל כך נמוך והיא הרגישה רקובה מבפנים ומכוערת מבחוץ ואפשרה לאין ספור הגברים בחייה להתייחס אליה כמו אל חפץ ולרמוס אותה שוב ושוב.
למרות שהשואה התרחשה הרבה שנים אחרי שנולדה, וגם אמה נולדה בארץ, בכל זאת משהו בטראומה של המשפחה שכן חוותה את השואה חלחל גם אליה. היא ידעה כי יש דברים שאסור לשאול לגביהם וכלב אסור בשום אופן לאמץ כי גם לנאצים היו כלבים, ואסור לבזבז ולהשאיר אוכל בצלחת, וכל כך הרבה איסורים ומניעות של דברים הובילו אותה למסלול בנתיב קלוקל והרסני.
הספר מסופר בגוף שלישי מפיה של מונה, כשהיא למעשה מספרת על עצמה בגוף שלישי. בשפה ישירה, בפתיחות חסרת גבולות, בבוטות ובגסות, מונה מספרת על מערכות היחסים ההרסניות בחייה. על סקס בלתי מוגבל ועל כך שיצאה "לצוד" גברים בשביל מין נטו, בלי רגש, בלי מטרה, רק בשביל לרצות את הפרטנר הארעי שלה בכניעות, תוך כדי שהיא רומסת את כבודה ומבזה את עצמה עד אין קץ.מונה ספגה קללות, אלימות, השפלות, וכך, חייה התנהלו, גבר אחר גבר. רק כשפגשה בגבר שעניין אותו לשמוע את מה שיש לה להגיד, אז היא הבינה כי גם לה יש קול, רצונות ודעות. אותו הגבר אולי הוא לא זה שאיתו מונה תחלוק את חייה, אבל הוא גרם לה להבין שאפשר לחיות בצורה אחרת, יותר מכובדת, פחות הרסנית.הספר לא פשוט בכלל לקריאה. הוא מעורר זעזוע, תסכול ועצב על כך שאדם יכול להגיע למצב נורא שכזה. הוא גם מאוד פרובוקטיבי וגדוש באוצר מילים ותוכן בוטה.
237 עמודים
עריכה: גילי תל אורן
הוצאת ספרי ניב
שנת הוצאה: 2021
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה