הגטו הפנימי

הגטו הפנימי / סנטיאגו א' אמיגורנה

השנה היא 1940 וויסנטה רוזנברג וחבריו יושבים בבית קפה ומדברים על אשר מתרחש באותה העת באירופה ועל המידע המעורפל שמגיע משם. ויסנטה הוא יהודי שהיגר לארגנטינה מפולין. בילדותו התגורר עם משפחתו בשטעטל, עבר לעיר חלם ובהמשך המשפחה השתקעה בורשה. ויסנטה החליט להתגייס לצבא הפולני, ואז, לאור המצב בפולין החליט לעזוב את מולדתו ולעבור לארגנטינה. אימו סרבה להגר עימו והחליטה להישאר עם אחיו ואחותו. 

ויסנטה נישא לרוסיטה ולשניים נולדו שלושה ילדים. הוא מנהל חנות רהיטים שפתח עבורו אביה של רוסיטה וחי חיים טובים למדי. אבל המצב באירופה משנה את הכל. ויסנטה מתחבט עם עצמו ושואל שאלות על זהות ושייכות. הוא נולד וגדל בשטעטל, וכשהתבגר התרחק מהיהדות וראה בעצמו פולני. אבל כעת הוא כבר לא מרגיש פולני ולאור המתרחש באירופה הוא מרגיש יותר ויותר יהודי. 

במשך השנים שמר על קשר עם אימו באמצעות מכתבים, אך, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, המכתבים מאימו הפסיקו להגיע וויסנטה היה מודאג מאוד וחש חרטה ואשמה על כך שלא התעקש יותר על כך שאימו תעזוב את פולין. 

ובזמן שבגרמניה עובדים על "הפתרון הסופי" ומתכננים להוציא לפועל את מה שאיש מעולם לא חשב שהאדם יוכל לעולל, ויסנטה חי בארגנטינה ומתייסר בכל רגע נתון על גורל אימו ואחיו. בעוד שהם נאבקים מול גורל אכזר ובלתי נתפס, הוא חי בבטחה בבואנוס איירס וחש ייסורי מצפון עצומים, ועל כן, מחליט לשתוק. לא חבריו ולא אשתו וילדיו מצליחים להפיח בו רוח חיים. בעוד שיהודי אירופה שוהים בתנאים מחפירים בגטאות, ויסנטה שרוי בגטו פנימי ופרטי משלו. גטו של שתיקה, בדידות ומועקה. 

זהו סיפור עצוב אך מרתק על יהודי שאולי לא שהה בגטו ולא חווה את זוועות השואה על בשרו שלו, אך, השואה מאוד נוכחת בחייו ולרגע לא מניחה למחשבותיו. ויסנטה שהיה לגבר כריזמטי, מטופח, גאוותן, דברן ובעל נוכחות, הפך לאדם מלנכולי, שתקן, מוזנח, הצל של מה שהיה בעבר, והוא יאלץ לחיות עד ליומו האחרון עם האשמה ונקיפות המצפון. 

159 עמודים

מצרפתית: אביגיל בורשטיין 

הוצאת מחברות לספרות - כנרת זמורה

שנת הוצאה: 2021