לאורו הבוהק של היום / אדוארד רייכר
יומנו של רופא יהודי בפולין 1939-1945
הספר
מציג את סיפורו של אדוארד רייכר, רופא עור יהודי מהעיר לודג' שבפולין אשר בתקופת
מלחמת העולם השנייה כתב את סיפורו האישי שהינו תיעוד מטלטל של תקופת השואה
מבעד לעיניו. כתביו מאותם ימים אבדו, אך, אדוארד החליט לשחזר מזיכרונותיו את כל
אשר עבר, חווה וראה.
עם
פרוץ המלחמה, אדוארד התגורר בעיר לודג' עם פולה אשתו וילדתם הקטנה, אלז'וניה. הוא נאלץ
להיפרד ממשפחתו ולא בפעם האחרונה והועבר למחנה בתנאים מחפירים. בסופו של דבר הצליח
לשוב לביתו ולהתאחד עם אשתו ובתו. בעוד אחיו עזבו את אירופה עם פרוץ המלחמה ונמנעה
מהם התופת, אדוארד לא הסכים לעזוב את פולין מאחר ולא רצה להותיר את אביו הקשיש
לבד. הוא רצה להיות שם עבורו ולעשות את כל שהתאפשר לו למענו.
המשפחה
ברחה לוורשה ושם הגיע השלב שבו על היהודים היה לעבור להתגורר בגטו. אדוארד מספר על
התקופה הקשה הזו שבה כישוריו כרופא נדרשו והופקד עליו טיפול ביהודים באזור שבו היה
באחריותו לוודא כי היהודים לא יחלו בטיפוס. התפרצות המחלה יכולה הייתה לגרום
לאובדן חייו של אדוארד מאחר והיה נאשם באי מילוי תפקידו. אדוארד שיתף בסיפורים
שוברי לב אודות אנשים שהכיר, ביניהם סיפורה של צעירה שנגזר עליה עונש מוות משום
שיצאה מהגטו במטרה להשיג אוכל להוריה החלשים.
אדוארד ניסה למצוא דרכים בשביל להיחלץ מהגטו האיום הגדוש במחלות ובמוות. הוא הבין כי יהודים שהתנצרו זכו לאותו גורל אכזר. על כן, ניסה את מזלו עם דת האסלאם וביקש להתאסלם אך, מאחר ורשימת התושבים המוסלמים כבר הובאו לידי הגרמנים, האפשרות הזו ירדה מהפרק היות והוספת מוסלמי חדש הייתה מעוררת שאלות וחושפת את תוכניתו. כשהחלו לשלוח יהודים למזרח ברכבות, אדוארד ומשפחתו הצליחו להתחמק מהמסע שהיה מביא למותם. מקצועו של אדוארד עזר לו לשרוד פעם אחר פעם. הוא נאלץ לטפל בנאצים בדרגים גבוהים וגם בקצינים.
בכל מקום שאליו פנתה המשפחה, המוות ריחף באוויר והוא ראה איך
אנשים שהכיר ואף רופאים כמוהו נרצחים באכזריות, אך, אדוארד ומשפחתו הצליחו לשרוד
כנגד כל הסיכויים בזכות אנשים טובים שהסכימו לעזור להם, ביניהם נסיכה שאליה
פולה התחברה וזונה מבוגרת שגילתה טוב לב והסתירה את אדוארד למשך מספר שבועות. את
הבת, אדוארד ואשתו החביאו במנזר, שם שהתה כלא יהודייה. אדוארד גם הצליח להשיג
מסמכי זיהוי מזויפים על מנת להסתיר את יהדותו, והוא ופולה נדדו ממקום למקום, ממחבוא
למחבוא עד שזכו לחזות בשחרור פולין בתחילת 1945 ע"י הצבא הרוסי.
עם סיום המלחמה, הגיע העת לנסות לאחות את השברים ולחזור לחיים. אך,
פולין שהכירו שינתה את פניה. היא כבר לא הרגישה כמו הבית. המלחמה אמנם הגיעה
לסיומה אבל תוצאותיה ילוו את הניצולים לעד. אדוארד רצה לעזוב את פולין אבל סורב
בשל מחסור ברופאים. רק ב-1960 הוא קיבל את האישור לעזוב את פולין ולהתחיל בחיים חדשים
הרחק ממולדתו שפעם הייתה לו בית והפכה לזרה ומנוכרת.
אדם
שאדוארד הזכיר במהלך הספר היה טוני. חייל גרמני שקיבל מאדוארד טיפול רפואי. טוני
עזר רבות לאדוארד ובני משפחתו בשנות המלחמה. למעשה, הודות לו הישרדותם הייתה
אפשרית. טוני אף התאהב בגיסתו של אדוארד, אך, ביום אחר נעלמו עקבותיו. עם סיום
המלחמה, אדוארד ואשתו החליטו לברר מה עלה בגורלו ואף נסעו לאתרו.
ספרים על השואה תמיד עניינו וריתקו אתי ומצאתי גם את הספר הזה למעניין ביותר. במיוחד לאור העובדה כי לא מדובר בעלילה דמיונית אלא בעדות של מי שהיה נוכח בתופת וראה במו עיניו את הנעשה שלב אחר שלב במלחמה אשר תוצאותיה היו קשות מנשוא. ולמרות זאת, אדוארד רייכר החליט לבחור לסלוח על העבר ולא להתמקד במחשבות על נקמה וברחשי טינה.
הספר
יצא לאור לפני עשורים בשפה הפולנית, האנגלית והצרפתית, וכעת תורגם גם לעברית ביוזמתו
של מיכאל אריאל שהינו הנכד של אחיו של המחבר. בסיום הספר קיים נספח אשר מציג את
עדותו של אדוארד רייכר כפי שהובאה בפני הוועדה ההיסטורית היהודית בוורשה.
כמו כן, מובאים דבריה של המתרגמת ומידע נוסף אודות המחבר. ספר מומלץ וחשוב.
271 עמודים
מפולנית: רונית לימור
הוצאת מטר
שנת הוצאה: 2022
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה