לפני שהידיים התחילו לרעוד / סיגל פישביין
השנה היא 2019 ואשר בן ה-70 מאושפז בבית החולים לאחר שעבר מספר אירועים לבביים. אשר גם אובחן בתחילתה של דמנציה אשר גורמת לו לשכוח את ההווה ולזכור בבהירות דווקא את העבר. מלבד אשתו, גילה, אשר מגיעה לבקרו מידי יום, מגיעה אליו גם רותי, עובדת סוציאלית שהתחילה להתנדב בבית החולים ולארח חברה לחולים ולהיות שם עבורם. רותי נהנית במיוחד מהשהייה בקרבת אשר. סיפוריו על עברו ריתקו וסקרנו אותה והיא ציפתה בשמחה להמשך הסיפור שהציג בפניה.
כך אנו מתוודעים להיסטוריה המשפחתית של אשר שנולד בתוניס לזוג הורים שהתחתנו שלא מאהבה אלא על פי רצון הוריהם. פליקס, אביו של אשר חלם מגיל המצוות לעלות לארץ ישראל, אבל הוריו התנגדו והוא מצא את עצמו נשאר עימם בתוניס וכאמור, גם נישא בלית ברירה לאישה שלא אהב. כשנה אחרי החתונה, אשר נולד לזוג שאהבו את בנם בכורם. רותי שגם הוריה נולדו בתוניס, נהנתה מאוד לשמוע את סיפורו של אשר. סיפור אשר מעלה בה געגועים לעברה שלה ולתקופה רחוקה שבה עוד זכתה להיות לצד הוריה האהובים.
זהו סיפור שמתחיל בתוניס ומסתיים בישראל ומדבר על קשרי משפחה, זיכרונות משפחתיים, החלטות גורליות, זיקה חזקה למדינת ישראל והחלום לקחת חלק בהקמתה של המדינה החדשה. העלילה כתובה היטב, היא מעניינת וקולחת ומגוללת סיפור מסע שגם אם ניתן לנחש די מהר באיזה אופן הוא יתפתח, היה מעניין להיחשף לאופן התפתחותו ולקרוא על תרבות יהדות תוניס, על מנהגיה ומאכליה. כמו כן, היה מסקרן לקרוא על ישראל בשנות הקמתה.
העולים הגיעו לישראל מלאי ציפיות וגילו כי תנאי המחייה, בין אם מדובר במעברה ובאוהלים שבה ובין אם מדובר בצריפים הקטנים שבשטחי המדינה, היו מאוד ירודים. העולים הכירו אט אט במציאות החדשה והבינו כי עומדת בפניהם עבודה רבה בכדי לשפר את חייהם החדשים בארץ. הם מתחילים בעבודת הקמת הישובים ובכך מגשימים את חלומם להקים את מדינת היהודים. הגעתם לישראל אפשרה להם לפתוח בדף חדש, להקים משפחה ולהותיר את העבר מאחור. אך, לעיתים העבר מלווה את האדם ולנצח ישאר חלק ממנו בכל מקום שאליו יפנה.
שורה תחתונה: "לפני שהידיים התחילו לרעוד" הוא סיפור מסע מרתק המתחיל בתוניס ומסתיים בישראל ומדבר על קשרי משפחה, זיכרונות משפחתיים וזיקה חזקה לארץ.
253 עמודים
עריכה: אורית צמח
הוצאה עצמית
שנת הוצאה: 2023
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה