אל תשכחי לכתוב

אל תשכחי לכתוב / שרה גודמן קונפינו

תכירו את מרלין קליינמן בת ה-20. אחרי שנתפסה על חם מתמזמזת עם בן הרב, הוריה המבוישים מחליטים לשלוח את בתם הסוררת לבית דודתה הקשישה, איידה בתקווה כי השהות שלה שם תרחיק אותה מצרות ותאפשר לה לחזור למוטב, או כפי שאביה מקווה, לחזור עם שידוך ראוי. איידה היא שדכנית בעלת ותק של 40 שנה. אז אם יש מישהו שיכול למצוא חתן ראוי עבור מרלין הרי שזו איידה. 

מרלין מגיעה לביתה של איידה בחששות רבים. היא מתענה מהמחשבה על מגורים עם האישה הזרה והבטח איומה כל כך. אבל מסתבר שאיידה היא לא איזו קשישה מרירה וזועמת כפי שמרלין חשבה שהיא, ודי מהר מרלין מתחילה לחבב את קרובת משפחתה הצינית ובעלת הלב הענק אשר בכל יום שעובר מפתיעה אותה לטובה יותר ויותר. מרלין הופכת לעוזרת האישית של איידה וכחלק מתפקידה היא עוזרת לאיידה למצוא רווקים לשידוך. 

מרלין עצמה לא חושבת על חתונה. היא קודם רוצה לסיים את לימודיה בקולג', להגשים חלומות ולראות מה יש לחיים להציע לה. אבל זה לא אומר שהיא הולכת להתנזר, ולא, הסיבה שהיא לא הולכת להפוך לנזירה אינה קשורה ליהדותה. מרלין פשוט רוצה ליהנות מהחיים וכעת, עם מורה מדופלמת כמו איידה לצידה שיודעת דבר או שניים על עצמאות ונחישות, מרלין עומדת ללמוד שיעור חשוב ובלתי נשכח לחיים. 

איזה ספר מקסים וכייפי! ממש נהניתי מהעלילה הנפלאה ומהדמויות המקסימות שבה. חיבבתי את מרלין ואת נחישותה לצעוד בדרך שבה היא בוחרת לעצמה, משימה מאתגרת לאור העובדה שמדובר בתחילת שנות ה-60. אבל הדמות שלגמרי גנבה את ההצגה היא דמותה של איידה, קשישה מיוחדת במינה שהוכיחה כי הגיל הוא רק מספר. אהבתי את הציניות שלה ואת מעטפת הקשיחות שהסתירה בתוכה אישה אמיצה ואכפתית. אני לגמרי נשביתי בקסמה.

לצד עלילה יפה על עוצמת ואחוות נשים, ראוי לציין גם את הכתיבה הטובה והמאוד קולחת שגרמה לי לקרוא בהנאה פרק אחר פרק. אמנם ניחשתי מראש איך הסיפור עומד להסתיים הרבה לפני שהגיע לסופו, אבל אין הדבר גרע מהנאתי מהספר. זהו הספר הראשון של שרה גודמן קונפינו שתורגם לעברית ואני ממש מקווה שהוא לא האחרון כי הספר היה פשוט הנאה צרופה. ממתק אמיתי שהעלה לי חיוך על הפנים והשאיר טעם של עוד. מומלץ בחום! 

שורה תחתונה: "אל תשכחי לכתוב" הוא ספר שאתם לגמרי הולכים לאהוב!

359 עמודים

מאנגלית: רחל פן

הוצאת פן וידיעות ספרים 

שנת הוצאה: 2024