ציר תמר / יורם עשת-אלקלעי

                                                                            
הספר מדבר על נושא קשה ומאוד כאוב: האובדן והשכול וההתמודדות של המשפחות שאיבדו את יקיריהם. העלילה מדברת על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל התוצאות הנוראיות שהמלחמה הבלתי נגמרת יוצרת אצל שני הצדדים.

העלילה נפתחת בשנת 1977, תמר נמצאת בבית החולים על מנת ללדת את בנה. ציריה של תמר נמשכים שעות ארוכות ובמהלכי הצירים הכואבים היא חושבת על העבר שכואב גם הוא בעוצמות בלתי נסבלות.

לאחר פרק הלידה, אנו חוזרים בזמן לשנת 1969. תמר נשואה ליודה ולשניים בן צעיר בשם דידי. הם מתגוררים בקיבוץ “צוקי ערבה” וחיים באושר, עד לאותו יום טראגי שבו מחבלים יורים אל עבר כלי רכב שבו שוהים אזרחים וילדים. באותו לילה קודר תמר ויודה מקבלים את הבשורה הקשה מנשוא כי בנם דידי נרצח.

מאותו הרגע שבו שמעו את הצעדים על החצץ מחוץ לביתם של אנשי הבשורה האיומה, חייהם של תמר ויודה השתנו ללא היכר. הם הצטרפו כנגד רצונם למשפחת השכול ונאלצו להתמודד עם האובדן העצום והבלתי נתפס. באותו הקיבוץ התגורר גם אברם, אביו הקשיש של יודה שגם ליבו נשבר על אובדן נכדו האהוב.

במקביל לאשר התרחש בקיבוץ, אנו נחשפים מנגד לסיפורו של יוסף. יוסף, בחור פלסטיני התגורר עם משפחתו בשכם ונסע לעמאן שם למד באוניברסיטה. לאחר שסיים בהצלחה את התואר הראשון, הוא מקבל הצעת עבודה מהפרופסור המוערך של האוניברסיטה שממליץ לו להמשיך וללמוד גם לתואר שני במקביל לעבודה אצלו במעבדה. יוסף שמח על ההצעה והרגיש מוערך ועם עתיד מזהיר לפניו.

אבל תכניותיו השתנו כשלדירתו השכורה מגיע נביל, בן דודו האהוב שמציע ליוסף להצטרך אליו לארגון טרור שנלחם נגד הכיבוש. יוסף ראה את העתיד שלו בכיוון אחר לגמרי, אך הוא מעריץ את בן דודו מגיל צעיר ותמיד הלך אחריו כמו עדר עיוור. לכן, הוא מחליט להעביר מספר שבועות עם נביל בארגון. מה שהוא לא תיאר לעצמו זה שהשבועות האלה בארגון יטלטלו את חייו לעד.

הספר כתוב בצורה מאוד מעניינת, העלילה העוצמתית יוצרת אצל הקורא סקרנות ודריכות לגבי העומד להתרחש בהמשך. העלילה מסופרת מפיהן של מספר דמויות ובכך ממחישה את נקודת מבטן של הדמויות ואת רגשותיהם.

העלילה מתארת את השפעת האובדן על המשפחה, כל שלבי ההתאבלות, ההלם וההכחשה, השינוי הבלתי הפיך המתחולל בחייהם. התנהגות הסביבה על האובדן. כך למשל, מאחר ותמר ויודה התגוררו בקיבוץ, תוארו בספר יחסם של חברי הקיבוץ למשפחה לאחר הטרגדיה, הצדדים הטובים של ה”ביחד” בקיבוץ, אך, גם הצדדים הרעים והמכוערים כשמנסים לכפות על המשפחה האבלה החלטות בהצבעות שבהם הרוב הוא הקובע. מצד אחד, בקיבוץ יש אחווה ושותפות, אך מנגד קיימים גם אי הסכמה וחוסר רגישות.

הספר מדבר על סבלם של המשפחות שאיבדו את יקיריהם משני צדי המתרס. סבל נוצר בגלל המלחמה ורגשות השנאה. בספר מתואר היטב כאבה של אם שאיבדה את בנה, בלי קשר למוצאה ודתה. אותן נשים שאיבדו את ילדיהן ושחרב עליהן עולמן, מאסו במלחמה וברגשות השנאה שגורמות למוות ולשכול. הן מחליטות לפעול בדרך אחרת, דרך של הידברות והן מגלות רגישות וחמלה רבה.

ובלי קשר לדעתי האישית על הנושא, הספר היה מאוד מעניין וכתוב היטב. מומלץ!

290 עמודים
הוצאת כתר ספרים
שנת הוצאה: 2019