סודה של מספרת הסיפורים / סג’אל בדאני

אני מאוד אוהבת ספרים שחושפים בפני הקורא תרבויות זרות, מנהגים, אמונות ודרך חיים שונה. הספר הקסום הזה לקח אותי למסע מרתק אל עבר הודו הרחוקה שבה ההווה והעבר מתחברים בעלילה נפלאה ומלאת רגש.

ג’איה היא עיתונאית המתגוררת בניו יורק עם בעלה, פטריק. כבר מספר שנים שהשניים ניסו להביא ילד לעולם, אך, לצערם העמוק, ג’איה חוותה שלוש הפלות, והאובדן הזה יצר קרע בחיי נישואיהם. הם החליטו להיפרד וג’איה נותרה לבדה ושבורת לב בדירתם, כואבת את אובדן ההיריון ואת הפרידה מפטריק.

ג’איה מגלה כי סבה, אביה של אמה נמצא על ערש דווי. היא מחליטה לטוס להודו, ארץ מולדתם של הוריה ולפגוש בסב שאותו מעולם לא ראתה. בהגיעה להודו, ג’איה מגלה כי איחרה את המועד וסבה כבר הלך לעולמו. מי שמבשר לה את הבשורה העצובה הוא קשיש בשם ראווי.

ראווי היה במשך שנים ארוכות משרתה הנאמן ואיש סודה של סבתה של ג’איה ששמה היה אמישה. אמה של ג’איה לא זכתה להכיר את אמה שמתה כשהייתה תינוקת. היא גם לא אהבה לדבר על משפחתה ועל עברה, ומאז שעזבה את הודו בצעירותה, היא לא שבה לדרוך על אדמת מולדתה. מאז ומתמיד ג’איה חשה כי אמה מרוחקת ולא מחפשת את קרבתה. לכן, במסעה להודו, ג’איה קיוותה למצוא תשובות שיוכלו להסביר את סיבת ריחוקה של האם.

ובחזרה לראווי, ראווי היה מה שנקרא בהודו “דליט”, אדם חסר מעמד שאין לו שום זכויות. בסולם המעמדות הוא נמצא בתחתית. אנשים במעמדו הם קבצנים וסובלים מהשפלות חוזרות ונשנות, הלקאות והתעללויות בלי סיבה. האנשים מתייחסים לדליט כאל אדם מצורע שאסור לבוא עמו במגע. אבל אמישה הייתה שונה. למרות שראווי הוא דליט, היא שכרה אותו לתפקיד משרתה האישי ופתחה בפניו את ביתה ועם הזמן ראתה בו חבר אמת.

בהודו, ג’איה מופתעת מהמראות הסובבים אותה. למרות שהיא ממוצא הודי, היא מעולם לא התעניינה בשורשיה. אך לאחר שפגשה בראווי, השקפותיה ונקודות המבט שלה השתנו לגמרי. ראווי חשף בפניה את סיפור חייה הייחודי של סבתה אמישה.

בהיותה בת 15 בלבד, אמישה נישאה לגבר שבחרו עבורה הוריה. היא פעלה לפי החוקים והנורמות של החברה ההודית. אך, לצד רצונה למלא את התפקיד שנועד לה, היה לה גם שאיפות אישיות שעליהן העזה לדבר אך ורק עם ראווי, משרתה הנאמן כי ידעה שסודותיה שמורים עמו. הוא היחיד שהכיר את כשרונותיה, איכויותיה ורק לו היא סיפרה על אהבתה האסורה.

ג’איה הקשיבה בשקיקה לסיפוריו של ראווי שבאמצעותם למדה להכיר את סבתה. שהותה בהודו אפשרה לה הפוגה מהכאב ומהאובדן שלה. למרות ההלם הראשוני מהודו, הקבצנים הרבים ומתנאי המחייה האיומים של אנשי הכפר, ג’איה החלה להתחבר לשורשיה. היא נשבתה בקסמם של המקומיים, נהנתה מאתרי תיירות, למדה להכיר את המנהגים והטקסים, ונחשפה לצלילים והריחות של המטבח ההודי. במקביל, היא הייתה להוטה להמשיך ולשמוע על קורותיה של סבתה, וקיוותה כי מה שתשמע יעזור לה להבין טוב יותר את אמה.

איזה ספר נפלא! נהניתי מקריאתו מהעמוד הראשון ועד האחרון וגמעתי את הפרקים בשקיקה ובצפייה רבה לבאות. העלילה מקסימה וסוחפת והכתיבה נהדרת והיה לי מאוד קשה להניח את הספר מהיד.

העלילה מתארת שתי תקופות…התקופה הראשונה היא סיפורה של ג’איה בהווה, והתקופה השניה היא סיפורה של אמישה בעבר של שנות השלושים והארבעים של המאה העשרים בתקופה שבה הבריטים שלטו בהודו.

חיבבתי מאוד את ג’איה ואת השפעת מסעה להודו על תובנותיה ומסקנותיה. היא עזבה את ניו יורק, או יותר נכון לומר ברחה מניו יורק ומצאה קצת שלווה לנפש בהודו. היה לה צורך להפוגה מחייה וחוויותיה הקשות, והמסע להודו אכן סיפק עבורה את השינוי שלו נזקקה, שינוי שגרם לה לראות את חייה בצורה שונה, ואיפשר לה להמשיך הלאה בדרכה מחוזקת ואופטימית יותר.

סיפורה של אמישה היה יפהפה ועוצמתי. אמישה חיה בתקופה שבה כל שעליה לעשות הוא לפעול על פי דרישות הוריה, ולאחר מכן, על פי דרישת בעלה. היא עשתה את מה שנדרש ממנה במסירות רבה, הייתה אישה טובה ואם מסורה. אך, היו לה גם שאיפות ורצונות משלה. היא התגלתה כאישה עוצמתית, אמיצה ומלאת השראה וסיפורה ריגש אותי עד דמעות.

אז אם זה לא היה ברור ממילותיי עד כה, ממליצה לכם מכל הלב לקרוא את הספר הזה ולהתרגש יחד עם הדמויות הנפלאות שבנו את העלילה המרתקת הזו.

429 עמודים
מאנגלית: תמי לימון
הוצאת אריה ניר
שנת הוצאה: 2019