להחליף את המים של הפרחים / ואלרי פרין

                                                              
העלילה מספרת את סיפורה של ויולט טוסן, שומרת בבית קברות בעיירה בשם ברנסיון-א-שלון. בטרם הפכה לשומרת בית הקברות, ויולט הייתה שומרת במחסום של רכבות. כשהמחסומים הפכו לאוטומטיים ולא הזדקקו יותר לשירותיה, היא החליטה לקבל על עצמה את התפקיד הלא שגרתי של שומרת בית הקברות. כשביקרה במקום שבו יהיה עליה להתגורר, היא לא חשה כל רתיעה מהקרבה לקברים, להפך! המקום השרה עליה רוגע ושלווה והוא מאוד מצא חן בעיניה. למרות המחשבה הקודרת של בית צמוד לבית קברות, ויולט ראתה את הדברים הטובים שהיה למקום להציע לה. בעוד שבשער האחורי היו הקברים, בשער הקדמי הייתה גינה פרחונית ומטופחת שבה השומר הקודם גידל פרחים, ירקות ופירות ועשה את הכל באהבה רבה. ויולט נהנתה מהשמש החמימה ומחברתם של עובדי המקום אשר אירחו לה חברה והנעימו את זמנה.

כשהייתה תינוקת בת יומה, ויולט ננטשה על ידי אמה, גדלה בבית יתומים והועברה ממשפחת אומנה אחת לאחרת. חייה לא היו פשוטים כלל, היא הרגישה בודדה וחסרת ערך. כשפגשה בבר שבו עבדה את פיליפ טוסן, מי שלימים הפך לבעלה, היא נמשכה למראהו האטרקטיבי ושימח אותה שהוא הבחין בה. נשים רבות ניסו לצוד את תשומת ליבו, אך פיליפ בחר בה וזה היה די והותר עבורה בכדי ללכת אחריו ולאפשר לו להתייחס אליה כרצונו. מערכת היחסים שלהם הייתה סבוכה, פיליפ נהג להיעלם מהבית שעות רבות. ויולט ידעה כי הוא נפגש עם אחרות, הוא התייחס לויולט כדבר מובן מאליו, הוא היה עצלן ובטלן והוריו התעלמו לחלוטין מויולט. כשאמו פגשה בה בלית ברירה, היא התייחסה אליה כאל מישהי חסרת חשיבות שאינה ראויה לבנה. ויולט לא עשתה דבר בכדי לשנות את המצב בינה לבין פיליפ. ככל שהעלילה מתקדמת, אנו מקבלים תמונה ברורה יותר לגבי מה שהתרחש ביניהם מיום ההיכרות שלהם ועד להווה.

לבית הקברות מגיע שוטר צעיר בשם ג’וליאן. הוא פוגש בויולט ומספר לה כי אמו מתה והחלטתה שהועברה לנוטריון הייתה להניח את כד אפרה על קברו של מי שהיה המאהב שלה. בקשה שמאוד הפתיעה את ויולט וגם את ג’וליאן, בנה של המנוחה שלא היה מודע לכך שלאמו היה מאהב. כשג’וליאן סידר את חפציה של אמו, הוא מצא את יומנה האישי וכשקרא אותו גילה הרבה דברים מפתיעים על אמו. היומן חשף בפניו סיפור שאותו לא הכיר, והוא החליט להעביר לויולט את היומן ולשתף אותה בסודותיה של אמו, היות וויולט מוזכרת ביומן מספר פעמים.

כניסתו של ג’וליאן לחייה של ויולט מערער את עולמה. עד כה היא חיה בשקט ובשלווה בביתה הקט והצליחה למצוא את מקומה בעולם ולחיות באיזון בין החיים – הגינה שטיפחה והאנשים שביקרו אותה מידי יום ביומו, לבין המוות – בית הקברות. אך, כעת האיזון הופר וויולט תצטרך למצוא מחדש את הדרך הנכונה עבורה.

הספר כתוב היטב, בתחילתו של כל פרק מופיעים משפטים מעוררי מחשבה. העלילה מלאת הרגש מדברת על הדברים הקטנים שבאמת חשובים בחיים, ועל הזמן שחולף ולא ניתן להשיבו, ועד כמה שחשוב לומר את מה שמרגישים כל עוד יש זמן לעשות זאת ולחוות חוויות כל עוד זה אפשרי. לעלילה יש קצב משלה, לקח לי קצת זמן להתחבר אליה, אך, כשזה קרה היה לי קשה להפסיק לקרוא. ככל שמתקדמים בעלילה כך נחשפים לקווי עלילה חדשים ומתרחשות התפתחויות בלתי צפויות.

שורה תחתונה: מעשה באישה שחיה חיים לא פשוטים, ולמרות הכל מתעקשת למצוא את הטעם לחיים. ספר מקסים ומומלץ!

458 עמודים
מצרפתית: אביגיל בורשטיין
הוצאת תכלת
שנת הוצאה: 2020